ליקוטי עצות · דעת · אות ט״ז

צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מֵהַמְדַמֶּה וְלַעֲלוֹת אֶל הַשֵּׂכֶל, שֶׁלֹּא יֵלֵךְ אַחַר תַּאֲווֹת הַמְדֻמִּיוֹת תַּאֲוַת הַבַּהֲמִיּוּת, רַק שֶׁיֵּלֵךְ אַחַר הַשֵּׂכֶל. הַשֵּׂכֶל מְרַחֵק כָּל הַתַּאֲווֹת לְגַמְרֵי. וְכָל הַתַּאֲווֹת הֵם הֶפֶךְ הַשֵּׂכֶל, וְהֵם רַק בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה שֶׁהוּא כֹּחַ הַבְּהֵמוֹת, כִּי גַּם בְּהֵמָה יֵשׁ לָהּ זֶה הַכֹּחַ וְהִיא מִתְאַוֵּית גַּם כֵּן לְתַּאֲווֹת אֵלּוּ. וּכְשֶׁנִּמְשָׁךְ אַחַר הַמְדַמֶּה שֶׁבַּלֵּב זֶהוּ בְּחִינַת שְׁרִירוּת הַלֵּב, שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אַחַר הַמְדַמֶּה שֶׁבַּלֵּב וְעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה בְּהֵמָה מַמָּשׁ. וְצָרִיךְ לָצֵאת מִשְּׁרִירוּת הַלֵּב וּלְשַׁבֵּר לִבּוֹ הָאֶבֶן, וְיֵלֵךְ אַחַר הַשֵּׂכֶל: (לק"א סי' כ"ה אות א')