ליקוטי עצות · דעת · אות י״ז

וַאֲפִלּוּ אִם כְּבָר שִׁבֵּר הַמְדַמֶּה וּבָזֶה הֵקִים אֶת תְּכוּנַת שִׂכְלוֹ, עִם כָּל זֶה הַשֵּׂכֶל עֲדַיִן בְּכֹחַ. וְצָרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשִׂכְלוֹ, הַיְנוּ לַחֲקֹר וְלַחֲשֹׁב בּוֹ בַּעֲבוֹדַת ה'. וְאָז כְּשֶׁחוֹקֵר בְּשִׂכְלוֹ וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, אֲזַי הוּא מוֹצִיא הַשֵּׂכֶל מִן הַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁמַּשִּׂיג בְּשִׂכְלוֹ כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּיַד אֱנוֹשִׁי לְהַשִּׂיג, זֶהוּ הַשְׁאָרוֹתָיו לְאַחַר מִיתָה. וְעִקַּר קִיּוּמוֹ שֶׁל אָדָם לְאַחַר מִיתָתוֹ אֵינוֹ אֶלָּא זֶה הַשֵּׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁקָּנָה וְהִשִּׂיג בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה: (שם)