ליקוטי עצות · דעת · אות ל״ט

צָרִיךְ לִזָּהֵר מֵרִבּוּי חָכְמוֹת, שֶׁלֹּא יִהְיוּ חָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׁיו. כִּי עִקַּר חִזּוּק הַלֵּב, שֶׁיִּתְקָרֵב אֶל הָאֱמֶת, לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, הוּא רַק עַל יְדֵי מַעֲשִׂים טוֹבִים. אֲבָל מִי שֶׁשִּׂכְלוֹ יוֹתֵר מִמַּעֲשָׁיו הַטּוֹבִים, אֵין כֹּחַ בְּלִבּוֹ לְהָכִיל אֶת שִׂכְלוֹ בִּקְדֻשָּׁה כָּרָאוּי. וְאָז עַל־יְדֵי זֶה, הַשֵּׂכֶל הוּא מַחֲטִיא בְּיוֹתֵר. עַל־כֵּן צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מֵרִבּוּי חָכְמוֹת שֶׁל הֶבֶל, שֶׁהֵם חָכְמוֹת שֶׁל הָעוֹלָם. וּבְיוֹתֵר צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מֵחָכְמוֹת הַפִלוֹסוֹפְיָא, רַק לְבַטֵּל אֶת שִׂכְלוֹ נֶגֶד אַנְשֵׁי אֱמֶת שֶׁהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ אֱמֶת כְּפִי מַה שֶּׁקִּבַּלְנוּ מֵרַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (עַיֵּן חֲקִירוֹת אוֹת ו'): (שם)