ליקוטי עצות · דעת · אות מ׳

צְרִיכִין לָדַעַת שֶׁבְּכָל הַהַסְתָּרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם נֶעְלָם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי יֵשׁ שְׁנֵי בְּחִינוֹת הַסְתָּרוֹת: כִּי יֵשׁ הַסְתָּרָה, וְיֵשׁ הַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַסְתָּרָה. וּכְשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִסְתָּר בְּהַסְתָּרָה אַחַת, גַּם כֵּן קָשֶׁה מְאֹד לְמֹצְאוֹ, אַךְ אַף עַל פִּי כֵן אֶפְשָׁר לְיַגֵּעַ וְלַחֲתֹר עַד שֶׁיִּמְצָא אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִסְתָּר מִמֶּנּוּ. אֲבָל כְּשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִסְתָּר בְּהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַסְתָּרָה, דְּהַיְנוּ שֶׁהַהַסְתָּרָה בְּעַצְמָהּ נִסְתֶּרֶת מִמֶּנּוּ, עַד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִסְתָּר מִמֶּנּוּ, אֲזַי קָשֶׁה מְאֹד לִמְצֹא אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְזֶה נִמְשָׁךְ עַל־יְדֵי רִבּוּי הָעֲווֹנוֹת רַחֲמָנָא לִצְלַן. כִּי עָבַר וְשָׁנָה, נַעֲשָׂה לּוֹ כְּהֶתֵּר – זֶה בְּחִינַת הַסְתָּרָה אַחַת. אֲבָל מִי שֶׁעוֹבֵר יוֹתֵר חַ"ו, נוֹפֵל לִבְחִינַת הַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַסְתָּרָה. אֲבָל בֶּאֱמֶת גַּם שָׁם בְּתוֹךְ הַהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַסְתָּרָה, נֶעֱלָם הוּא יִתְבָּרַךְ, כִּי בְּלֹא חִיּוּתוֹ יִתְבָּרַךְ אֵין שׁוּם קִיּוּם לְשׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם. עַל־כֵּן בְּכֹחַ עֵסֶק הַתּוֹרָה יְכוֹלִים לַהֲפֹךְ כָּל הַהַסְתָּרוֹת לְדַעַת. לֵידַע שֶׁגַּם שָׁם נֶעְלָם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲפִלּוּ בְּתֹקֶף הַהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַסְתָּרָה, עַד שֶׁיִּשְׁמַע קוֹל הַכְּרוּז הַגָּדוֹל שֶׁל הַתּוֹרָה שֶׁמַּכְרֶזֶת וְצוֹעֶקֶת תָּמִיד: עַד מָתַי פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ פֶתִי וְכוּ'. עַד שֶׁיָּשׁוּב אֶל ה' מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא: (לק"א סי' נ"ו אות ג')