ליקוטי עצות · זכרון · אות ד׳

צָרִיךְ לִשְׁמֹר מְאֹד אֶת הַזִּכָּרוֹן שֶׁלֹּא יִפֹּל לְשִׁכְחָה, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּזְכֹּר תָּמִיד בְּעָלְמָא דְּאָתֵי וְלֹא יִשְׁכַּח. וְכָךְ רָאוּי לִהְיוֹת מִנְהַג אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, שֶׁתֵּכֶף בַּבֹּקֶר בַּהֲקִיצוֹ מִשְּׁנָתוֹ, מִיַּד כְּשֶׁיִּפְתַּח אֶת עֵינָיו קֹדֶם שֶׁיַּתְחִיל שׁוּם דָּבָר, יַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ תֵּכֶף בְּעָלְמָא דְּאָתֵי. וְזֶה בְּחִינַת זִכָּרוֹן בִּכְלָלִיּוּת. וְאַחַר כָּךְ צָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ הַזִּכָּרוֹן בִּפְרָטִיּוּת, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּגְדִּיל דַּעְתּוֹ בְּכָל הַמַּחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַזְמִין לוֹ בְּכָל יוֹם, לְהָבִין מֵהֶם הָרְמָזִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַמֵּז לוֹ עַל יָדָם לְהִתְקָרֵב אֵלָיו. כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַמְצֵם אֶת עַצְמוֹ מֵאֵין סוֹף עַד אֵין תַּכְלִית, וּמְרַמֵּז לוֹ רְמָזִים בְּכָל יוֹם עַל־יְדֵי כָּל הַדְּבָרִים שֶׁמַּזְמִין לוֹ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. וְצָרִיךְ הָאָדָם לְהַגְדִּיל דַּעְתּוֹ בָּזֶה, לִזְכֹּר בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי כָּל הַמַּחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַזְמִין לוֹ בְּכָל יוֹם, וּלְהָבִין מֵהֶם הָרְמָזִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו. אַךְ הַהַגְדָּלַת הַדַּעַת צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּמִדָּה. עַיֵּן דַּעַת אוֹת ל"ו וְל"ז: (לק"א סי' נ"ד אות א' ב')