ליקוטי עצות · זכרון · אות ה׳

וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁיּוֹדֵעַ וּמֵבִין רְמָזִים מִכָּל הַדְּבָרִים, אֲפִלּוּ מִדִּבְרֵי חֹל, אַף־עַל־פִּי־כֵן אָסוּר לוֹ לַעֲסֹק רַק בָּזֶה מֵחֲמַת ב' טְעָמִים (עַיֵּן בִּפְנִים), רַק צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הִסְתַּפְּקוּת לְהִסְתַּפֵּק רַק בָּהֶכְרֵחִיּוּת. וַאֲפִלּוּ מִזֶּה הַהִסְתַּפְּקוּת גּוּפָא צָרִיךְ לִתֵּן צְדָקָה (וְעַיֵּן מָמוֹן אוֹת כ"ו [כ"ז]). וּמִי שֶׁמִּתְנַהֵג כָּךְ, נַעֲשָׂה עַל־יְדֵי כָּל זֶה תִּקּוּנִים נִפְלָאִים וְיִחוּדִים גְּדוֹלִים לְמַעְלָה. וַהֲמוֹן־עַם שֶׁאֵין לָהֶם זֶה הַשֵּׂכֶל לְהָבִין הָרְמָזִים כַּנַּ"ל, נַעֲשָׂה אֶצְלָם כָּל זֶה מִמֵּילָא עַל־יְדֵי שֵׁנָה וְצִיצִית וּתְפִלִּין וְתוֹרָה וּתְפִלָּה וּמַשָּׂא־וּמַתָּן: (שם אות ב' ג')