ליקוטי עצות · ממון ופרנסה · אות י״ד

הַמְשֻׁקָּעִים בְּתַאֲוַת מָמוֹן הֵם בַּעֲלֵי חוֹבוֹת תָּמִיד. כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים בְּחוּשׁ, שֶׁזֶּה הַמַּשְׂאוֹי תָּלוּי בְּצַוַּאר בְּנֵי אָדָם, שֶׁאֵין מִסְתַּפְּקִין בְּמָמוֹנָם וְלוֹוִין מָמוֹן מֵאֲחֵרִים, וְנִדְמֶה לָהֶם שֶׁהֵם מִשְׂתַּכְּרִין שָׂכָר הַרְבֵּה, וְאַחַר כָּךְ מֵתִים בַּעֲלֵי חוֹבוֹת. וְאִם אֵינָם מֵתִים בַּעֲלֵי חוֹבוֹת מַמָּשׁ, שֶׁאֵינָם חַיָּבִים מָמוֹן לַאֲחֵרִים, עֲדַיִן הֵם בַּעֲלֵי חוֹבוֹת לְתַאֲוָתָם. כַּאֲשֶׁר אָנוּ רוֹאִים בְּחוּשׁ, שֶׁאֲפִלּוּ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָמוֹן כְּדֵי לְהִתְפַרְנֵס, וַאֲפִלּוּ הָעֲשִׁירִים וְהַקְּצִינִים הַמֻּפְלָגִים, הֵם רוֹדְפִים כָּל יְמֵיהֶם לְהַרְוִיחַ מָמוֹן בִּיגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת, וּמְסַכְּנִים אֶת עַצְמָן בְּסַכָּנַת דְּרָכִים וְטִלְטוּלִים הַרְבֵּה, וּמַטְרִיחִים אֶת עַצְמָן בְּטִרְחוֹת גְּדוֹלוֹת בִּשְׁבִיל הַמָּמוֹן, כְּאִלּוּ הָיָה מֻטָּל עַל צַוָּארָם אֵיזֶה חוֹב גָּדוֹל לְשַׁלֵּם. וְהַחוֹב הוּא רַק שֶׁחַיָּבִים לְעַצְמָן, דְּהַיְנוּ לְתַאֲוָתָם, שֶׁכְּרוּכִים אַחַר הַתַּאֲוָה שֶׁל מָמוֹן כָּל כָּךְ כְּאִלּוּ הֵם חַיָּבִים חוֹב גָּדוֹל. נִמְצָא שֶׁהֵם בַּעֲלֵי חוֹבוֹת כָּל יְמֵיהֶם, וְכֵן מֵתִים בַּעֲלֵי חוֹבוֹת, הַיְנוּ לְתַאֲוָתָם, כִּי כָּל יְמֵיהֶם אֵינָם מַסְפִּיקִים לְשַׁלֵּם חוֹב זֶה שֶׁחַיָּבִים לְתַאֲוָתָם, כִּי הוּא בְּלֹא שִׁעוּר וּגְבוּל, כִּי אֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ. נִמְצָא, שֶׁכָּל הַמְשֻׁקָּעִים בְּתַאֲוַת מָמוֹן הֵם מֵתִים בַּעֲלֵי חוֹבוֹת. כִּי הָעֲבוֹדָה זָרָה נִקְרֵאת "חוֹבָה", שֶׁמַּכְרַעַת אֶת הַכֹּל לְכַף חוֹב. וְכָל הַמִּתְדַּבְּקִים בָּהּ, שֶׁהֵם הַמְשֻׁקָּעִים בְּתַאֲוַת מָמוֹן שֶׁהוּא עֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ, הֵם בַּעֲלֵי חוֹבוֹת תָּמִיד עַד שֶׁמֵּתִים בַּעֲלֵי חוֹבוֹת כַּנַּ"ל, וְכָל יְמֵי חַיֵּיהֶם הֵם סוֹבְלִים מְרִירוּת וְעַצְבוּת וּדְאָגוֹת מֵחֶמְדַת הַמָּמוֹן. וְכָל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ מָמוֹן יוֹתֵר יֵשׁ לוֹ דְּאָגוֹת וְעַצְבוּת בְּיוֹתֵר, כִּי נִתְקַשֵּׁר יוֹתֵר לְהָעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהִיא עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחֹרָה, חֹשֶׁךְ, מִיתָה. וְהַמָּמוֹן אוֹכֶלֶת יְמֵי חַיָּיו, כִּי הוּא מְכַלֶּה חַיָּיו עַל־יְדֵי טִרְדוֹת וּדְאָגוֹת שֶׁל הַמָּמוֹן (שם בסוף)