ליקוטי עצות · ממון ופרנסה · אות ז׳
אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם הַנּוֹפְלִים בְּתַאֲ?וַת מָמוֹן, וְאֵינָם מַאֲמִינִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָכוֹל לְפַרְנֵס אֶת הָאָדָם בְּסִבָּה קַלָּה, וְרוֹדְפִים אַחַר פַּרְנָסָתָם בִּיגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת, וְהֵם אוֹכְלֵי לֶחֶם בְּעִצָּבוֹן וְהֵם מְלֵאִים עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחֹרָה, אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם נִקְשָׁרִים בְּפָנִים דְּסִטְרָא אַחְרָא שֶׁהֵם אַנְפִּין חֲשׁוּכִין, מָרָה שְׁחֹרָה, עֲבוֹדָה זָרָה בְּחִינַת מִיתָה. אֲבָל אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁמַּשָּׂאָם וּמַתָּנָם בֶּאֱמוּנָה, וּמִתְגַּבְּרִים בְּדַעְתָּם לִהְיוֹת שְׂמֵחִים בְּחֶלְקָם, וְיוֹדְעִים וּמַאֲמִינִים בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁעִקַּר הַפַּרְנָסָה וְהָעֲשִׁירוּת הוּא רַק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד, רַק שֶׁרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּעֲשֶׂה הָאָדָם אֵיזֶה סִבָּה קַלָּה בְּעָלְמָא, אֲבָל עִקַּר הַמָּמוֹן וְהַפַּרְנָסָה הוּא רַק מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ לְבַד, הֵם דְּבֵקִים בְּאוֹר הַפָּנִים דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהֵם אַנְפִּין נְהוֹרִין, בְּחִינַת חַיִּים, בְּחִינַת שִׂמְחָה: (לק"א סי' כ"ג אות א')