ליקוטי עצות · תלמוד תורה · קטע ל״א

אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לְתוֹרַת אֱמֶת כִּי אִם עַל־יְדֵי עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, לִהְיוֹת עַז כַּנָמֵר בַּעֲבוֹדַת ה', וְלִבְלִי לְהַשְׁגִּיחַ כְּלָל עַל הַמּוֹנְעִים וְהַמַּלְעִיגִים וְכוּ'. וּכְפִי הָעַזּוּת שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם כֵּן זוֹכֶה לְתוֹרָה. כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, זוֹכֶה לְקַבֵּל וּלְהַמְשִׁיךְ חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה אֲמִתִּיִּים דִּקְדֻשָּׁה. וּלְהֵפֶךְ, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַזּוּת דְּסִטְרָא אַחֲרָא, שֶׁהוּא עַז פָּנִים כְּנֶגֶד כְּשֵׁרֵי הַדּוֹר וְכוּ', אֵינוֹ זוֹכֶה לְחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה אֲמִתִּיִּים, רַק מְקַבֵּל תּוֹרָה מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא. וּכְפִי הַתּוֹרָה שֶׁמְּקַבֵּל, כְּפִי הָעַזּוּת כַּנַּ"ל, כֵּן זוֹכֶה לִתְפִלָּה: (לק"א סי' ל' אות ח')