ליקוטי עצות · תלמוד תורה · קטע ל״ב

שְׁלֵמוּת הָאָדָם הוּא שֶׁיִּהְיֶה צַדִּיק וְלַמְדָן. כִּי אִם אֵינוֹ לַמְדָן, אָמְרוּ חֲזַ"ל "וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד". וְלַמְדָן בִּלְבַד בְּוַדַּאי אֵינוֹ כְּלוּם, כִּי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת לַמְדָן וְרָשָׁע גָּמוּר חַ"ו, וְלֹא זָכָה – נַעֲשֵׂית לוֹ סַם מָוֶת. עַל־כֵּן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לַמְדָן בַּתּוֹרָה וְחָסִיד בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְאָז הוּא דּוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת, וְהוּא מְצַיֵּר אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב, וּמֵבִיא חַיִּים וְכָל טוּב לָעוֹלָם. וּמִי שֶׁטּוֹעֶה וְסוֹבֵר שֶׁבְּחִינַת לַמְדָן לְבַד הוּא הָעִקָּר, הוּא בְּחִינַת אַחֵר שֶׁקִּצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת: (לק"א סי' ל"א אות ה' ו' ובסוף)