ליקוטי עצות · תלמוד תורה · קטע מ׳

גַּם בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה צְרִיכִין בְּחִינַת הִסְתַּפְּקוּת. כִּי לִפְעָמִים מְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם מַה שֶּׁרוֹצֶה לִלְמֹד יוֹתֵר מִדַּאי, כִּי רוֹאֶה שֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה לִלְמֹד וְרוֹצֶה לִלְמֹד כָּל הַתּוֹרָה עַל רֶגֶל אַחַת, וּמֵחֲמַת זֶה מִתְבַּלְבֵּל מְאֹד. וְלִפְעָמִים מִתְבַּטֵּל עַל־יְדֵי זֶה וְאֵינוֹ לוֹמֵד כְּלָל. עַל־כֵּן צָרִיךְ שֶׁגַּם בַּתּוֹרָה יִהְיֶה לוֹ בְּחִינַת הִסְתַּפְּקוּת, כִּי לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: (לק"א סי' נ"ד אות ג')