ליקוטי עצות · תלמוד תורה · קטע מ״ד

וַאֲפִלּוּ אוֹתָן שֶׁנִּתְרַחֲקוּ בְּיוֹתֵר מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁנָּשׁוּ וְקָפְצוּ מִמְּקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְיֵשׁ שֶׁכְּבָר הָיוּ קְצָת אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַךְ שֶׁכְּבָר שָׁכְחוּ מִזֶּה. וְיֵשׁ שֶׁגַּם עַתָּה זוֹכְרִים אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַךְ שֶׁנָּשְׁתָה גְּבוּרָתָם וְאֵין לָאֵל יָדָם לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרָם. אַף עַל פִּי כֵן, בְּגֹדֶל כֹּחַ הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹמְדִים בֶּאֱמֶת, פּוֹעֲלִים שֶׁכֻּלָּם יִשְׁמְעוּ קוֹל הַכְּרוּז וְהַתּוֹכָחָה שֶׁל הַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ כַּנַּ"ל, וְיָשׁוּבוּ כֻּלָּם אֶל ה': (שם)