ליקוטי עצות · תלמוד תורה · קטע מ״ה

כְּשֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה, צָרִיךְ לִרְאוֹת שֶׁמִּכָּל הַלִּמּוּדִים שֶׁהוּא לוֹמֵד בַּתּוֹרָה, שֶׁיְּקַבֵּל וְיוֹצִיא מֵהֶם מִשְׁפְּטֵי אֱמֶת, דְּהַיְנוּ הַנְהָגוֹת יְשָׁרוֹת, הֵן לְעַצְמוֹ הֵן לַאֲחֵרִים שֶׁמִּתְנַהֲגִים עַל יָדוֹ, כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי בְּחִינָתוֹ, כְּפִי הַמֶּמְשָׁלָה וְהָרַבָּנוּת שֶׁיֵּשׁ לוֹ, הֵן לְרַב הֵן לִמְעַט. וְזֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים, עַל־יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לְקַבֵּל וּלְהוֹצִיא מִכָּל הַלִּמּוּדִים שֶׁלּוֹמֵד בַּתּוֹרָה מִשְׁפְּטֵי אֱמֶת וְהַנְהָגוֹת יְשָׁרוֹת, שֶׁיֵּדַע אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּכָל דָּבָר הוּא וְהַתְּלוּיִים בּוֹ: (לק"א סי' ס"א אות א')