ליקוטי עצות · תפלה · קטע ס״ו

וְזֶה עֵצָה טוֹבָה לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה. כִּי כְּשֶׁאָדָם רוֹאֶה שֶׁקָּשֶׁה לוֹ לְכַוֵּן דַּעְתּוֹ בַּתְּפִלָּה מֵרִבּוּי הַמַּחֲשָׁבוֹת הַמְבַלְבְּלִין וּמַטְרִידִין אוֹתוֹ, אֲזַי יַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ שֶׁבְּוַדַּאי הוּא מְרֻצֶּה לָמוּת עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, כִּי אֲפִלּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל מוֹסְרִין נַפְשָׁם עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ כַּמָּה פְּעָמִים, וְעַל־יְדֵי מְסִירַת נֶפֶשׁ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם יִזְכֶּה לְקַשֵּׁר הַמַּחֲשָׁבָה אֶל הַדִּבּוּר וּלְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה כַּנַּ"ל. גַּם בְּלֹא זֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה הוּא לְהִתְפַּלֵּל בִּמְסִירַת נַפְשׁוֹ: (שם)