ליקוטי עצות · תפלה · קטע צ״ה

אֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כְּלָל, יַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ עַל כָּל פָּנִים לְדַבֵּר דִּבּוּרֵי הַתְּפִלָּה בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר, כְּמוֹ תִּינוֹק בְּבֵית הַסֵּפֶר מַמָּשׁ. וְיֹאמַר כָּךְ כַּמָּה וְכַמָּה דִּבּוּרִים בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר, וְיַטֶּה אָזְנוֹ וְלִבּוֹ לְמַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר, וִיצַמְצֵם אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ מְאֹד שֶׁלֹּא תִּתְפַּזֵּר מַחֲשַׁבְתּוֹ לַחוּץ, רַק תִּהְיֶה כָּל מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּתוֹךְ דִּבּוּרֵי הַתְּפִלָּה, וְיִתְפַּלֵּל כָּךְ כַּסֵּדֶר בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר, עַד שֶׁבְּתוֹךְ כָּךְ עַל פִּי רֹב יָבוֹא לְהִתְעוֹרְרוּת, לְהִתְפַּלֵּל בְּהִתְלַהֲבוּת וְחֵשֶׁק, רַק שֶׁלֹּא יַעֲמִיד זֹאת לְנִסָּיוֹן: (שם בשהר"ן)