ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ל״ח · אות ד׳

ד וְתִקּוּן הַדִּבּוּר הוּא עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹמְדִין בַּצַּר לָאָדָם, בַּעֲנִיּוּת וּבְדַחֲקוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת לַיְלָה*, שֶׁאָז שֻׁלְטְנוּתָא דְּקֵץ כָּל בָּשָׂר. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ, וּכְתִיב (בראשית א׳:ה׳): וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה. וַחֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (חגיגה יב:): הַלּוֹמֵד תּוֹרָה בַּלַּיְלָה, מוֹשְׁכִין עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם. חֶסֶד, הוּא בְּחִינַת בֹּקֶר דְּאַבְרָהָם. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר (מקץ דף רג.): הַבֹּקֶר אוֹר – דָּא בֹּקֶר דְּאַבְרָהָם; וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ – אִנּוּן מָארֵי דְּדִינִין; הֵמָּה וַחֲמוֹרֵיהֶם – אִנּוּן וְכָל סְטָר מְסָאֳבָא. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (רות ג׳:י״ג): שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר. אֲזַי נוֹפְלִים כָּל הַמְקַטְרְגִים הַשּׁוֹלְטִים עַל הַדִּבּוּר, וְאָז הַדִּבּוּר יוֹצֵא בְּשִׁיר וָשֶׁבַח וְהַלֵּל לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים פג): אֱלֹקִים אַל דֳּמִי לָךְ; וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים ל׳:י״ג): לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם; וְאָז: בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹּקֶר וְכוּ' (איוב ל״ח:ז׳). וְזֶהוּ (תהילים קכ״ב:ב׳): עוֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ; כִּי הַדִּבּוּר נִקְרָא רֶגֶל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו מ״א:ב׳): צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ; וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים נ״ח:ב׳): צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן. בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלָיִם – עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י (והוא מדברי רז"ל מכות י):