ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ל״ח · אות ה׳

ה וּכְשֶׁמַּעֲלֶה אֶת הַדִּבּוּר לְשָׁרְשׁוֹ, הַיְנוּ לִגְבוּרוֹת, וּמַתְחִיל לְדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ בְּשַׁלְהֶבֶת הַגְּבוּרוֹת, וּמְעוֹרֵר אֶת עַצְמוֹ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲזַי נִכְנָס אוֹר שֹׁרֶשׁ שֶׁל הַגְּבוּרוֹת, הַיְנוּ חֲמִימוּת הַלֵּב*. כִּי שֹׁרֶשׁ הַגְּבוּרוֹת הֵם בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים ל״ט:ד׳): חַם לִבִּי בְּקִרְבִּי בַּהֲגִיגִי וְכוּ'. וְשָׁם שֹׁרֶשׁ אֲמִתִּי שֶׁל הָאֱמֶת שֶׁל הַדִּבּוּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם טו): וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ; וּמַתְחִיל לְדַבֵּר בַּחֲמִימוּת שֶׁבַּלֵּב, דְּבַר אֱמֶת שֶׁבַּלֵּב. וּכְשֶׁמְּדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ דִּבְרֵי אֱמֶת שֶׁבְּלִבּוֹ, בְּהִתְעוֹרְרוּת בִּתְשׁוּבָה, וְרוֹאֶה פְּחִיתוּתָיו וּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא. כִּי עַד עַכְשָׁו הִשְׁלִיךְ חַטֹּאתָיו אַחַר כְּתֵפָיו וְלֹא עִיֵּן בָּהֶם, וְעַכְשָׁו כְּשֶׁיּוֹדֵעַ אוֹתָם, אֲזַי נִכְנָס בּוֹ בּוּשָׁה גְּדוֹלָה עַל גֹּדֶל פְּשָׁעָיו, כְּנֶגֶד רַב וְשַׁלִּיט עִקָּרָא וְשָׁרְשָׁא דְּכָל עָלְמִין. (י"א שבכאן צריכין להעתיק ההגה השלישית, וכן הוא בכת"י, והכל עולה בקנה אחד, ועיין פע"ח). וְהַבּוּשָׁה הַזֹּאת עֲדַיִן אֵינֶנָּה בְּפֹעַל, הַיְנוּ שֶׁהַבּוּשָׁה הוּא בַּפְּנִימִיּוּת, וְאֵין מִתְגַּלֶּה עַל פָּנָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים ס״ט:ח׳): כִּסְּתָה כְלִמָּה פָנַי. כִּי זֹאת הַבּוּשָׁה הִיא קֹדֶם הַתְּשׁוּבָה, וְזֶה יָדוּעַ אֵין דּוֹמֶה בֶּן כְּפָר לְבֶן כְּרָךְ, כָּל מַה שֶּׁמְּקֹרָב בְּיוֹתֵר אֶל הַמֶּלֶךְ, בָּשְׁתּוֹ גָּדוֹל, וְכָל מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ בְּיוֹתֵר בִּכְבוֹד הַמֶּלֶךְ, הוּא בּוֹשׁ יוֹתֵר מֵהַמֶּלֶךְ. וְקֹדֶם הַתְּשׁוּבָה, עֲדַיִן יְדִיעָתוֹ בְּקַטְנּוּת, עַל־יְדֵי־זֶה בָּשְׁתּוֹ אֵינוֹ בְּפֹעַל עַל פָּנָיו, כִּי חַטֹּאתָיו מְטַמְטְמִין שִׂכְלוֹ וִידִיעָתוֹ, עַל־יְדֵי רוּחַ שְׁטוּת שֶׁבְּקִרְבּוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (סוטה ג): אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה וְכוּ'*. אֲבָל אַחַר־כָּךְ כְּשֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה, וּמֵסִיר מִמֶּנּוּ הַטִּפְּשׁוּת, וְנִתּוֹסֵף בּוֹ שִׂכְלוֹ – אֲזַי הוּא מִתְבַּיֵּשׁ בְּיוֹתֵר, וְנִתְגַּלֶּה הַבּוּשָׁה עַל פָּנָיו. וְהַבּוּשָׁה הַזֹּאת הוּא בְּחִינַת אוֹר הַתְּפִלִּין, * שֶׁנִּתְגַּלֶּה עַל פָּנָיו בְּמִצְחוֹ. וְעִקַּר הִתְגַּלּוּת הַבּוּשָׁה הִיא בַּמֵּצַח, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיהו ג׳:ג׳): וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ, מֵאַנְתְּ הִכָּלֵם. וְזֶה פֵּרוּשׁ (משלי ב): אָז תָּבִין יִרְאַת ה', כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (בהקדמת התיקונים דף ט:): תְּפִלִּין הֵם בְּחִינַת אִמָּא עַל בְּרָא, וְאִם לַבִּינָה תִּקְרָא (משלי ב). וְזֶה פֵּרוּשׁ: אָז תָּבִין; הַיְנוּ עַל־יְדֵי בִּינָה יְתֵרָה שֶׁיִּהְיֶה בְּהַכָּרַת הַבּוֹרֵא, עַל־יְדֵי־זֶה: יִרְאַת ה', הַיְנוּ בְּחִינַת תְּפִלִּין, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ו): וְרָאוּ כָל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ, אֵלּוּ תְּפִלִּין. כִּי הַיִּרְאָה הוּא הַבּוּשָׁה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (נדרים כ): יִרְאַת ה' עַל פְּנֵיכֶם – זֶה הַבּוּשָׁה, שֶׁהִיא עַל הַפָּנִים, הַיְנוּ בְּחִינַת תְּפִלִּין עַל־יְדֵי בִּינָה, שֶׁהִיא אִמָּא עַל בְּרָא. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות יא): תְּפִלִּין נִקְרָאִין פְּאֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ. וּפְאֵר הוּא כְּלָלִיּוּת הַגְּוָנִין, כִּי הַהִתְפָּאֲרוּת – עַל־יְדֵי כְּלָלִיּוּת הַגְּוָנִין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו מ״ט:ג׳): יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר; כִּי הֵם כְּלוּלִין מִגְּוָנִין סַגִּיאִין. וְזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִים, כְּשֶׁאָדָם מִתְבַּיֵּשׁ נַעֲשֶׂה כַּמָּה גְּוָנִין. וּבָזֶה יְכוֹלִים אָנוּ לְהָבִין, אִם יֵשׁ לְאָדָם יִרְאַת שָׁמַיִם, הַיְנוּ בּוּשָׁה, לְאַחַר תִּקּוּן הַחֵטְא, כְּשֶׁאָנוּ מִסְתַּכְּלִין עַל פָּנָיו, וְנוֹפֵל עָלֵינוּ יִרְאָה וּבוּשָׁה, הַיְנוּ שֶׁנִּמְשָׁךְ עָלֵינוּ דַּעַת בִּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְזֶה פֵּרוּשׁ: אָז תָּבִין יִרְאַת ה', פֵּרוּשׁ, בָּזֶה תָּבִין שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִרְאַת ה'. וְדַעַת אֱלֹקִים תִּמְצָא, הַיְנוּ כְּשֶׁיִּמָּצֵא גַּם לְךָ דֵּעָה בִּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא, הַיְנוּ בּוּשָׁה וְיִרְאָה. וְזֶה בְּחִינַת: וְרָאוּ כָל עַמֵּי הָאָרֶץ וְכוּ' וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ; הַיְנוּ שֶׁנִּמְשָׁךְ עֲלֵיהֶם גַּם כֵּן יִרְאָה: