ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ע״ה · אות ט׳

וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְבַטֵּל מִדַּת הַנִּצָּחוֹן וְהַמַּחֲלֹקֶת, וְלִרְדֹּף אַחַר הַשָּׁלוֹם, כִּי לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה אֶלָּא הַשָּׁלוֹם (עוקצין פג). וְזֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי שֶׁיְּדַבֵּר הַרְבֵּה בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה, עַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה לְשָׁלוֹם. כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ מַחֲלֹקֶת, צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם. וְזֶה הָעוֹשֶׂה שָׁלוֹם הוּא בִּבְחִינַת הַעֲלָאַת מַיִּין נוּקְבִין. כִּי כְּשֶׁנּוֹפֵל לָאָדָם אֵיזֶה קֻשְׁיָא, הוּא בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת, כִּי חָלוּק לִבּוֹ, וְאֵינוֹ מֵבִין הַדָּבָר, כִּי נִרְאֶה לוֹ כְּאִלּוּ הַדְּבָרִים סוֹתְרִין זֶה אֶת זֶה, וְחוֹלְקִין זֶה עַל זֶה. וְהַתֵּרוּץ הוּא בְּחִינַת הָעוֹשֶׂה שָׁלוֹם, כִּי עַל־יְדֵי הַתֵּרוּץ הוּא עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בֵּין הַדְּבָרִים הַנִּרְאִים כְּחוֹלְקִים וְסוֹתְרִים זֶה אֶת זֶה, וְזֶהוּ בְּחִינַת הַעֲלָאַת מַיִּין נוּקְבִין. [כִּי עִקַּר בְּחִינַת הַעֲלָאַת מַיִּין נוּקְבִין, הוּא בְּחִינַת הִשְׁתּוֹקְקוּת וְאַהֲבָה שֶׁמְּעוֹרֵר אֶחָד לְגַבֵּי חֲבֵרוֹ. כְּגוֹן כְּשֶׁאֶחָד מִשְׁתּוֹקֵק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אוֹ לִנְסֹעַ לְצַדִּיק אֲמִתִּי, זֶהוּ בְּחִינַת הַעֲלָאַת מַיִּין נוּקְבִין, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מִתְחַבְּרִין וּמִתְקַשְּׁרִין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְצַדִּיקָיו. נִמְצָא שֶׁזֶּה הָעוֹשֶׂה שָׁלוֹם, שֶׁמַּכְנִיס אַהֲבָה בְּלֵב כָּל אֶחָד לְגַבֵּי חֲבֵרוֹ, וּמְקָרְבָם יַחַד, וְעוֹשֶׂה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, זֶהוּ בְּחִינַת הַעֲלָאַת מַיִּין נוּקְבִין]. וְלִפְעָמִים זֶה הַשָּׁלוֹם עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בְּמָקוֹם אַחֵר, וְהוּא בְּחִינַת הַעֲלָאַת מַיִּין נוּקְבִין לְמָקוֹם אַחֵר.