ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה פ״ד · אות ג׳

וְזֶה (דברים ח׳:י״ח): וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ, כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל. פֵּרוּשׁ, שֶׁעַל־יְדֵי הַכֹּחַ תְּתַקֵּן אֶת אֵשֶׁת־חַיִל, בְּחִינַת מַלְכוּת. וְזֶה פֵּרוּשׁ: לְמִקְנֵי נִכְסִין (הַיְנוּ תַּרְגּוּם שֶׁל לַעֲשׂוֹת חָיִל – לְמִקְנֵי נִכְסִין.) פֵּרוּשׁ, כִּי הַמַּלְכוּת כַּד אִיהִי בְּגָלוּתָא אֲזַי אוֹמֶרֶת: אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת (שיר השירים א׳:ו׳), כִּי הִיא מְלֻבֶּשֶׁת בִּלְבוּשִׁין אֻכְמִין, בִּלְבוּשִׁין דִּקְלִפִּין, וּמְכֻסָּה בָּהֶם. וַאֲזַי: כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ כֵּן אִישׁ נוֹדֵד (משלי כ״ז:ח׳), כִּי הִיא קֵן דִּילֵהּ. וְכַד אָדָם מִתְפַּלֵּל בְּכֹחַ וּמוֹצִיא אוֹתָהּ מִגָּלוּתָא, מִכִּסּוּיִין דִּילָהּ, וְנַעֲשֵׂית קֵן לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. וְזֶה פֵּרוּשׁ: לְמִקְנֵי – לְשׁוֹן קֵן; נִכְסִין – לְשׁוֹן כִּסּוּיִין. וְעִקָּר כַּוָּנָתְךָ יִהְיֶה, שֶׁתְּתַקֵּן הַשְּׁכִינָה כְּדֵי לְזַוְּגָהּ עִם בַּעְלָהּ.