ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה ק״ב · קטע א׳

"אָגוּרָה בְאָהָלְךָ עוֹלָמִים אֶחֱסֶה בְסֵתֶר כְּנָפֶיךָ סֶלָה", רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הַצִּילֵנִי מִמַּחֲלֹקֶת, וְעָזְרֵנִי וְהוֹשִׁיעֵנִי שֶׁאֶזְכֶּה לֶאֱחֹז תַּאֲוָתִי מִמַּחֲלֹקֶת, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לִי שׁוּם תַּאֲוָה לְהַחֲזִיק בְּמַחֲלֹקֶת חַס וְשָׁלוֹם רַק תָּמִיד אֶתְחַזֵּק בְּכָל עז לְהַשְׁקִיט הָרִיב וְהַמַּחֲלֹקֶת, וְלִרְדּף אַחַר הַשָּׁלוֹם תָּמִיד בֶּאֱמֶת עַד שֶׁאֶזְכֶּה עַל יְדֵי זֶה שֶׁיִּהְיוּ אוֹמְרִים דְּבַר הֲלָכָה בִּשְׁמִי לְאַחַר פְּטִירָתִי מִן הָעוֹלָם, וְיִהְיוּ שִׂפְתוֹתַי דּוֹבְבוֹת בַּקֶּבֶר וְאֶזְכֶּה לָגוּר בִּשְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת וְלֹא אָמוּת לְעוֹלָם, רַק תָּמִיד אֶהְיֶה בִּכְלָל הַחַיִּים בֶּאֱמֶת.