ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה ק״ב · קטע ב׳

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יָדַעְתִּי גַּם יָדַעְתִּי כַּמָּה אֲנִי רָחוֹק מִזֶּה עַתָּה עַל יְדֵי תַאֲוֹתַי הָרָעוֹת וְהַמָּרוֹת מְאד, אֲבָל עֲדַיִן יֵשׁ לִי תִּקְוָה וּבִטָּחוֹן אֵלֶיךָ לְבַד, בְּכחַ וּזְכוּת הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, שֶׁתְּמַהֵר לְהוֹצִיאֵנִי וּלְחַלְּצֵנִי מִכָּל הַתַּאֲווֹת עַד שֶׁאֶזְכֶּה מְהֵרָה לָבוֹא לְכָל זֶה, וְאֶחְיֶה וְלֹא אָמוּת כִּי אַתָּה הוּא מֶלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים, זַכֵּנִי לִהְיוֹת נִמְנֶה בֵּין הַחַיִּים תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד לְמַעַנְךָ אֱלֹהִים חַיִּים, וּלְמַעַן הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים הַקְּרוּיִים בְּמִיתָתָם חַיִּים, הַחֲיֵינִי וְקַיְּמֵנִי בְּאוֹר פָּנֶיךָ.