ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה י״ד · קטע כ״ב

אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, רִבּוֹנוֹ דְּעָלְמָא כּלָּא, מָלֵא רַחֲמִים, אָמְנָם יָדַעְתִּי כִּי אַף עַל פִּי כֵן אַתָּה שׁוֹמֵעַ קוֹל שַׁוְעָתִי מִמֶּרְחַקִּים עַל כֵּן הֲרִימוֹתִי קוֹלִי וָאֶקְרָא אֵלֶיךָ. אָבִי, אָבִי, אֲדוֹנִי, אֲדוֹנִי, מַלְכִּי וֵאלֹהָי, אֵלֶיךָ אֶתְפַּלָּל אֵלֶיךָ אֶזְעַק אֵלֶיךָ אֲשַׁוֵּעַ, אֵלֶיךָ אֶתְחַנָּן, לְפָנֶיךָ אֶשְׁתַּטֵּחַ, לְפָנֶיךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה וְאֶכְרָעָה, אֵלֶיךָ שִׁטַּחְתִּי כַּפַּי, חוּס וְחָנֵּנִי וַחֲמל עָלַי בְּחֶמְלָתְךָ וּבְרַחֲמֶיךָ הַגְּדוֹלִים, יֶהֱמוּ נָא מֵעֶיךָ עָלַי וְתַשְׁגִּיחַ עָלַי מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ בְּאַהֲבָה וּבְחֶמְלָה גְדוֹלָה וִיתֵרָה, וּתְרַפֵּא אֶת מַכְאוֹבֵי נַפְשִׁי הָאֻמְלָלָה מְאד, וְתָסִיר מֵעָלַי כָּל הַמּוּמִים שֶׁהִטַּלְתִּי בְּנַפְשִׁי מִכָּל אֵבֶר וָאֵבֶר כִּי דַּרְכְּךָ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֵלִים נִשְׁבָּרִים וְאַתָּה עוֹשֶׂה גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת עַד אֵין חֵקֶר וְאֵין מִסְפָּר וְאַתָּה מְחַיֶּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים, וּבְכחֲךָ הַגָּדוֹל אַתָּה מַעֲלֶה וּמְקַבֵּץ שִׁבְרֵי כֵּלִים נִשְׁבָּרִים, שִׁבְרֵי שְׁבָרִים, וְאַתָּה מְחַבֵּר וּמְתַקֵּן אוֹתָם בַּחֲסָדֶיךָ, וְאַתָּה מְחַדֵּשׁ אוֹתָם כְּבָרִאשׁוֹנָה בְּיֶתֶר שְׂאֵת וּבְיֶתֶר עָז, וְאֵין שׁוּם נִצּוֹץ נֶאֱבָד וְנִדְחֶה מִמְּךָ, חָלִילָה, "כִּי בְּיָדְךָ כּחַ וּגְבוּרָה וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכּל"