ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה ט״ו · קטע י״א

אָנָּא יְהוָה, מָלֵא רַחֲמִים, אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת עצֶם הַבִּלְבּוּלִים וְהָעִרְבּוּבִים שֶׁמְּעַרְבְּבִים וּמְסַבְּבִים וּמְבַלְבְּלִים אֶת דַעְתִּי תָּמִיד וּבִפְרָט בְּעֵת לִמּוּדִי, עַד שֶׁלֹּא זָכִיתִי עַד הֵנָּה לִלְמד שָׁעָה קַלָּה בְּמַחֲשָׁבָה זַכָּה וּנְכוֹנָה וְכָל הַיּוֹם כֻּלּוֹ אֲפִלּוּ בְּעֵת לִמּוּדִי דַּעְתִּי מְבֻלְבֶּלֶת וּמְטרֶפֶת מְאד בְּכַמָּה מִינֵי בִּלְבּוּלִים וְעִרְבּוּבִים וּמַחֲשָׁבוֹת שֶׁל שְׁטוּת וְעַקְמִימִיּוּת הַלֵּב, אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת, בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, וְאֵין אֲנִי יוֹדֵעַ לְהֵיכָן אֶבְרַח לְהַצִּיל אֶת נַפְשִׁי מֵהֶם.