ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה ט״ז · קטע א׳

רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אַתָּה בָּרָאתָ אוֹתָנוּ בִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב בָּעוֹלָם הַשָּׁפָל הַזֶּה, וְגָזַרְתָּ עַל נִשְׁמָתֵנוּ שֶׁתֵּרֵד מֵעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, מֵהֵיכָלָא דְּמַלְכָּא מִקָּדְשֵׁי קָדָשִׁים, וְתִכְנס בַּגּוּף הַגַּשְׁמִי בָּעוֹלָם הַזֶּה וְכַוָּנָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה הָיְתָה לְטוֹבָתֵנוּ, כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לְדַבֵּק עַצְמֵנוּ בְּךָ בָּעוֹלָם הַשָּׁפָל הַזֶּה עַל כֵּן בְּוַדַּאי חוֹבָה עָלֵינוּ לִהְיוֹת דְּבֵקִים בְּךָ תָּמִיד בְּלִי הֶפְסֵק רֶגַע, וְלַעֲסֹק בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה יוֹמָם וָלָיְלָה בְּלִי שׁוּם הֶפְסֵק וּבִטּוּל כְּלָל, כִּי הִיא חַיֵּינוּ וְארֶךְ יָמֵינוּ וְאֵין לָנוּ שׁוּם חַיּוּת כִּי אִם כְּשֶׁאָנוּ דְּבֵקִים בְּךָ וּבְתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה