ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה י״ז · קטע ח׳

אָנָּא יְהוָה חֲמל עָלַי, וּמַלֵּא בַּקָּשָׁתִי בְּרַחֲמִים, וּבְכֵן תַּעַזְרֵנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, שֶׁיִּתְגַּלֶּה הָאֱמֶת בָּעוֹלָם, עַד שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וְיִשְׁמְעוּ רְחוֹקִים וְיָבוֹאוּ וְיַכִּירוּ כּחַ מַלְכוּתֶךָ וְתִמָּלֵא רַחֲמִים עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וַאֲפִלּוּ עַל הַטּוֹב הַכָּבוּשׁ בֵּין הָאֻמּוֹת וְתַעֲשֶׂה כְּגדֶל נִפְלְאוֹתֶיךָ הַנּוֹרָאוֹת, בְּאפֶן שֶׁתּוֹדִיעַ לְהַטּוֹב הַכָּבוּשׁ בֵּינֵיהֶם, הַמְפֻזָּר וּמְפרָד בֵּין הָעַמִּים בַּמְּקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים מֵהַקְּדֻשָּׁה מְאד מְאד, וְתוֹדִיעַ לָהֶם הֵיטֵב הֵיכָן הֵם בָּעוֹלָם, וּלְהֵיכָן הֵם מוּכָנִים לֵילֵךְ אִם לֹא יָשׁוּבוּ, חַס וְשָׁלוֹם, עַד שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ הֵיטֵב, וִירַחֲמוּ עַל עַצְמָם וְיִזְכְּרוּ אֶת יְהוָה וְיָשׁוּבוּ אֵלֶיךָ, וְיִתְגַּיְרוּ בֶּאֱמֶת כִּי אַתָּה יְהוָה לְבַד יָדַעְתָּ, אֶת גּדֶל עצֶם הָרַחֲמָנוּת שֶׁיֵּשׁ עַל הַטּוֹב הַכָּבוּשׁ בִּמְקוֹמוֹת כָּאֵלּוּ וְאַתָּה יָדַעְתָּ בֶּאֱמֶת, כִּי אֵין רַחֲמָנוּת בָּעוֹלָם יוֹתֵר מִזֶּה, וְאֵין שׁוּם צַעַר וְיִסּוּרִים שֶׁבָּעוֹלָם נֶחְשָׁבִים כְּלָל כְּנֶגֶד הַצַּעַר וְהַיִּסּוּרִים וְהָעִנּוּיִים הַקָּשִׁים וְהַמָּרִים שֶׁיֵּשׁ לְהַטּוֹב הַזֶּה, אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לִסְבּל כְּלָל אֶת גּדֶל הָרַחֲמָנוּת שֶׁיֵּשׁ עַל זֶה הַטּוֹב הַכָּבוּשׁ בְּמָקוֹם שֶׁהוּא כָּבוּשׁ, אֲשֶׁר נִתְרַחֵק מֵאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּמַה לּוֹ לָאָב שֶׁהִגְלָה אֶת בָּנָיו, וְאוֹי לַבֵּן שֶׁגָּלָה מֵעַל שֻׁלְחַן אָבִיו אוֹי וַאֲבוֹי לַבֵּן הַזֶּה, אוֹי וָמַר, אוֹי וָמַר מִכָּל מִינֵי מְרִירוּת לְהַבֵּן הַזֶּה, שֶׁהָיָה בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה, וְעַכְשָׁו נָפַל לְמָקוֹם שֶׁנָּפַל, וְאִם אַתָּה בְּעַצְמְךָ לֹא תְּרַחֵם עָלֵינוּ, חַס וְשָׁלוֹם, מִי יְרַחֵם עָלֵינוּ, וּמִי יַעֲמד בַּעֲדֵנוּ, כִּי עַתָּה אֵין לָנוּ עַל מִי לְהִשָּׁעֵן כִּי אִם עָלֶיךָ אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם כִּי הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁהָיָה לָהֶם זֶה הַכּחַ לְהוֹדִיעַ הָאֱמֶת לְהַטּוֹב הַכָּבוּשׁ, הֲלֹא הֵמָּה נִסְתַּלְּקוּ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים וּמַה נַּעֲשֶׂה עַכְשָׁו בְּעֵת צָרָה הַזּאת אֲשֶׁר כָּמהוּ לֹא נִהְיָתָה, אֲשֶׁר נִשְׁאַרְנוּ כַּתּרֶן בְּראשׁ הָהָר וְכַנֵּס עַל הַגִּבְעָה, בְּאֵין מַשְׁעֵן וּמַשְׁעֵנָה וּרְאֵה "כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב", וְאֵין עוֹזֵר וְאֵין סוֹמֵךְ הַבִּיטָה בְּעָנְיֵנוּ כִּי רַבּוּ מַכְאוֹבֵינוּ וְצָרוֹת לְבָבֵנוּ עָזְרֵנוּ כִּי עָלֶיךָ נִשְׁעָנְנוּ