ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה י״ז · קטע ט׳

טוֹב וּמֵיטִיב לַכּל, עֲשֵׂה לְמַעַן טוּבְךָ, עֲשֵׂה לְמַעַן כְּבוֹדֶךָ וַעֲשֵׂה אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה, בְּאפֶן שֶׁיֻּחְזַר כָּל הַטּוֹב הַמְפֻזָּר וּמְפרָד בֵּין הָעַמִּים אֶל הַקְּדֻשָּׁה וְיִתּוֹסְפוּ וְיִתְרַבּוּ בְּכָל פַּעַם גֵּרִים וּבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה אֲמִתִּיִּים, עַד שֶׁיָּשׁוּבוּ כָּל יִשְׂרָאֵל וְכָל בָּאֵי עוֹלָם אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת, וְנִזְכֶּה לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶרֶת עֻזֶּךָ, לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָרֶץ, וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן, לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי, וְכָל בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶךָ, לְהַפְנוֹת אֵלֶיךָ כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ, יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל כִּי לְךָ תִכְרַע כָּל בֶּרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן.