ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה י״ח · קטע ט׳

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה לְבַד יָדַעְתָּ עצֶם הָרַחֲמָנוּת שֶׁיֵּשׁ עָלֵינוּ עַכְשָׁו בַּדּוֹר הַזֶּה עַל כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בִּכְלָלִיּוּת, וּבִפְרָטִיּוּת עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל כִּי הַכּל חֲפֵצִים לְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ, וְהַכּל תְּאֵבִים וּמִשְׁתּוֹקְקִים וּמְצַפִּים וּמְחַכִּים לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר יוֹדֵעַ אֶת נִגְעֵי לְבָבוֹ מְצַפֶּה וּמְחַכֶּה לְרוֹפֵא נֶאֱמָן מַנְהִיג אֲמִתִּי, שֶׁיְּקָרֵב אוֹתוֹ וִירַפֵּא תַּחֲלוּאֵי נַפְשׁוֹ וּמַכְאוֹבָיו וְאֵין מִי שֶׁיַּעֲמד בַּעֲדֵנוּ, כִּי לָקַחְתָּ מִמֶּנּוּ מַחְמַד עֵינֵינוּ, כָּל הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת וּמַנְהִיגִים אֲמִתִּיִּים וְהִסְתַּרְתָּ פָּנֶיךָ מִמֶּנּוּ וְאֵין לָנוּ לֹא מַנְהִיג וְלֹא מְנַהֵל אֲמִתִּי, שֶׁיּוּכַל לְהַנְהִיג אוֹתָנוּ, לְקָרְבֵנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ בֶּאֱמֶת