ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה כ״ב · קטע ד׳

כִּי אַתָּה גָּמַלְתָּ עִמִּי כַּמָּה וְכַמָּה טוֹבוֹת בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה וּבְכָל רֶגַע בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת וְהָיִיתָ מְרַמֵּז לִי בְּכַמָּה מִינֵי רְמָזִים, וְקָרָאתָ אוֹתִי אֶצְלְךָ יִתְבָּרַךְ בְּכַמָּה מִינֵי כְּרוּזִים וְנָטִיתָ יָדְךָ אֵלַי, וְרָמַזְתָּ לִי מִקָּרוֹב וּמֵרָחוֹק לְקָרְבֵנִי בְּרַחֲמֶיךָ בְּהִתְקָרְבוּת גָּדוֹל מְאד בְּכַמָּה וְכַמָּה מִינֵי רְמָזִים וּכְּרוּזִים שׁוֹנִים בְּלִי שִׁעוּר וָעֶרֶךְ בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה מַמָּשׁ, אֲשֶׁר לְפִי הִתְנוֹצְצוּת אֶחָד שֶׁהָיָה מִתְנוֹצֵץ לִי אֱלֹקוּתְךָ יִתְבָּרַךְ וּרְמָזֶיךָ וּכְרוֹזֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים, הָיָה רָאוּי לִי לִבְלִי לַעֲבר עַל רְצוֹנְךָ אֲפִלּוּ תְּנוּעָה קַלָּה שֶׁבַּקַּלּוֹת וַאֲפִלּוּ עַל תְּנוּעָה קַלָּה בְּעָלְמָא, אִם לֹא הָיָה כָּרָאוּי, חַס וְשָׁלוֹם כִּרְצוֹנְךָ בִּשְׁלֵמוּת, הָיָה רָאוּי לִי לִפּל עַל פָּנַי וְלִשְׁכַּב בְּבָשְׁתִּי וּלְהִתְכַּסּוֹת בִּכְלִמָּתִי, עַד שֶׁכִּמְעַט תֵּצֵא נַפְשִׁי, חַס וְשָׁלוֹם, וְשֶׁלֹּא אוּכַל לְהָרִים פָּנַי כְּלָל מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאַתָּה הָיִיתָ מִתְנוֹצֵץ לִי הַרְבֵּה הִתְנוֹצְצוּת בְּלִי שִׁעוּר בְּכַמָּה בְּחִינוֹת וּבְכַמָּה גִּלְגּוּלִים גִּלְגַּלְתָּ עִמִּי, וְכַמָּה סִבּוֹת סִבַּבְתָּ עִמִּי, סִבּוֹת טוֹבוֹת וְשֶׁאֵינָן טוֹבוֹת וְהַכּל הָיוּ לְטוֹבָתִי, כְּדֵי לְרַמֵּז לִי עַל יָדָם לָשׁוּב אֵלֶיךָ בְּכַמָּה לְשׁוֹנוֹת שֶׁל חִבָּה קָרָאתָ אוֹתִי, וּבְכַמָּה רְמָזִים שׁוֹנִים רָמַזְתָּ אֵלַי לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ וְלֹא דַּי שֶׁלֹּא חַסְתִּי עָלַי לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת וְלִהְיוֹת כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב בִּשְׁלֵמוּת, אַף גַּם הָיִיתִי כִּמְסַלֵּק הַבּוּשָׁה מֵעַל פָּנָיו, וּמָרַדְתִּי נֶגְדְּךָ בִּשְׁאָט בְּנֶפֶשׁ בְּמֶרֶד וּבְמַעַל, וּפָגַמְתִּי פְּגָמִים הַרְבֵּה מְאד, לֹא יוֹם אֶחָד וְלֹא יוֹמַיִם וְלֹא עֲשָׂרָה יָמִים וְלֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שָׁנָה אַחַת כִּי אִם הִרְבֵּיתִי לִפְשׁעַ וְלִפְגּם יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה הוֹסַפְתִּי יָמִים עַל יָמִים שָׁנִים עַל שָׁנִים, מְלֵאִים חֵטְא וְעָוֹן וָפֶשַׁע, מְלֵאִים חֶרְפּוֹת וּבוּשׁוֹת גְּדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת, אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְסָבְלָם.