ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה כ״ב · קטע ה׳

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה לְבַד יָדַעְתָּ צַעַר הַבּוּשָׁה בְּעָלְמָא דְּאָתֵי בְּעַלְמָא דִּקְשׁוֹט אַתָּה לְבַד יָדַעְתָּ אוֹתוֹ הָעִנּוּי וְהַצַּעַר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא שֶׁל הַבּוּשָׁה שֶׁל מִי שֶׁלֹּא קִשֵּׁט עַצְמוֹ לְהִלּוּלָא דְּבֵי מַלְכָּא מִכָּל שֶׁכֵּן מִי שֶׁקִּלְקֵל וְלִכְלֵךְ עַצְמוֹ בְּכַמָּה מִינֵי פְגָמִים וְלִכְלוּכִים מִכָּל שֶׁכֵּן וְכוּ' (וִיפָרֵט כָּל אֶחָד מַה שֶּׁעָשָׂה אֶת נִגְעֵי לְבָבוֹ) אַתָּה לְבַד יָדַעְתָּ שֶׁאֵין צַעַר וְעִנּוּי וְיִסּוּרִין בָּעוֹלָם נֶחֱשָׁבִים כְּלָל כְּנֶגֶד הַצַּעַר שֶׁל הַבּוּשָׁה הַזּאת חַס וְשָׁלוֹם, וַאֲפִלּוּ צַעַר גֵּיהִנָּם הַקָּשֶׁה וָמַר מִכָּל מִינֵי יִסּוּרִין קָשִׁים וּמָרִים שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה אֲשֶׁר אִם יִתְקַבְּצוּ יַחַד כָּל מִינֵי יִסּוּרִים וְעִנּוּיִם קָשִׁים וּמָרִים שֶׁבָּעוֹלָם, עַל אָדָם אֶחָד, חַס וְשָׁלוֹם, כָּל יְמֵי חַיָּיו חָלִילָה, לֹא יִהְיוּ נֶחֱשָׁבִים מְאוּמָה כְּנֶגֶד שָׁעָה אַחַת וַאֲפִלּוּ כְּנֶגֶד רֶגַע אַחַת שֶׁל צַעַר שֶׁל גֵּיהִנָּם וְאַף עַל פִּי כֵן אֲפִלּוּ צַעַר שֶׁל גֵּיהִנָּם הַקָּשֶׁה אֵינוֹ נֶחְשָׁב כְּלָל כְּנֶגֶד צַעַר הַבּוּשָׁה, שֶׁהוּא צַעַר גָּדוֹל מִכָּל מִינֵי צַעַר וְיִסּוּרִים שֶׁבָּעוֹלָם, וַאֲפִלּוּ מִצַּעַר גֵּהִינָּם, כַּאֲשֶׁר גִּלּוּ לָנוּ צַדִּיקֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים