ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה ל׳ · קטע ט״ו

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם לְפָנֶיךָ נִגְלֶה הַכּל, וְאַתָּה יוֹדֵעַ עצֶם הַבִּלְבּוּלִים הָרַבִּים וְעִרְבּוּב הַדַּעַת הַמְרֻבֶּה וְהֶעָצוּם מְאד מְאד שֶׁבָּא עָלַי בְּיוֹתֵר בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי עוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל וּלְהִתְחַנֵּן לְפָנֶיךָ, עַד שֶׁאֵינִי יָכוֹל לְדַבֵּר אֲפִלּוּ דִּבּוּר אֶחָד בִּתְפִילָּה כָּרָאוּי וְכָל הַבִּלְבּוּלִים וְהָעִרְבּוּב הַדַּעַת שֶׁיֵּשׁ לִי בְּאֵיזֶה פַעַם בְּכָל הַיּוֹם כֻּלּוֹ, כֻּלָּם בָּאִים אֵלַי בִּשְׁעַת הַתְפִילָּה דַּיְקָא, וְרוֹצִים לְבַטֵּל תְּפִלָּתִי וּמֵחֲמַת זֶה תְפִלָּתִי מְעֻרְבֶּבֶת מְאד, בְּכַמָּה מִינֵי פְּסֹלֶת, וְעִרְבּוּב הַדַּעַת וּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, וּפְנִיּוֹת וּבִלְבּוּלִים רַבִּים מְאד מְאד בְּלִי שִׁעוּר וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת כִּי מֵעצֶם הַבִּלְבּוּל הַדַּעַת שֶׁבָּא עָלַי אֵינִי יוֹדֵעַ שׁוּם דֶּרֶךְ אֵיךְ לַעֲמד נֶגֶד הַבִּלְבּוּלִים הָרַבִּים הָאֵלֶּה וְאֵין לִי עַל מִי לְהִשָּׁעֵן כִּי אִם עַל אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם חוּס וְרַחֵם עָלַי וְהוֹשִׁיעֵנִי וּמַלְּטֵנִי וְהַצֵּל אֶת תְּפִלָּתִי מִכָּל מִינֵי עִרְבּוּב הַדַּעַת, וּמִכָּל מִינֵי מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וְהִרְהוּרִים וּבִלְבּוּלִים שֶׁבָּעוֹלָם וְעָזְרֵנִי וְזַכֵּנִי שֶׁאֲקַשֵּׁר אֶת מַחֲשַׁבְתִּי בְּדִבּוּרֵי הַתְפִילָּה, בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק עַד שֶׁאֶזְכֶּה לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנַת הַלֵּב וְתִהְיֶה תְפִלָּתִי וּתְחִנָּתִי וּבַקָּשָׁתִי, זַכָּה וּנְכוֹנָה, בָּרָה וּנְקִיָּה מִכָּל סִיג וּפְסֹלֶת חוּס וַחֲמל עָלַי, וַעֲשֵׂה לְמַעַנְךָ וְלֹא לְמַעֲנִי, כִּי אֵין לִי שׁוּם תִּקְוָה כִּי אִם עַל תְפִילָּה וְתַחֲנוּנִים