ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה ל״ח · קטע ו׳

אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, מַה נּאמַר לְפָנֶיךָ יוֹשֵׁב מָרוֹם וּמַה נְּסַפֵּר לְפָנֶיךָ שׁוֹכֵן שְׁחָקִים, כִּי מֵרב רְגִילוּתֵנוּ בְדִבּוּרִים פְּגוּמִים, אֵין אָנוּ יוֹדְעִים שׁוּם דֶּרֶךְ אֵיךְ לְהַרְחִיק עַצְמֵנוּ מֵהֶם מֵעַתָּה עַל כֵּן בָּאתִי לְפָנֶיךָ יְהוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּעַזְרֵנִי בְרַחֲמֶיךָ וְתַדְרִיכֵנִי וְתוֹרֵנִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה, בְּאפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לִשְׁמר עַצְמִי בְּרַחֲמֶיךָ שֶׁלֹּא אֶכָּשֵׁל בְּשׁוּם דִּבּוּר שֶׁאֵינוֹ טוֹב וְלֹא אוֹמַר דָּבָר שֶׁלֹּא כִּרְצוֹנֶךָ וּתְזַכֵּנִי לִהְיוֹת טוֹב לַכּל תָּמִיד וְלֹא אֶחְקר לְעוֹלָם אַחַר חוֹבוֹת בְּנֵי אָדָם חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַדְרַבָּא אֶזְכֶּה לְהִשְׁתַּדֵּל תָּמִיד בְּכָל כּחַ וָעז וּגְבוּרָה לִמְצא תָמִיד זְכוּת וָטוֹב בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ הַקָּדוֹשׁ, אֲפִלּוּ בְּהַפָּחוֹת שֶׁבַּפְּחוּתִים, וַאֲפִלּוּ בְּהַקַּל שֶׁבַּקַּלִּים, אֲפִלּוּ בְּהַחוֹלְקִים וְהָרוֹדְפִים אוֹתִי כֻּלָּם אֶזְכֶּה בְּרַחֲמֶיךָ לְדוּנָם לְכַף זְכוּת תָּמִיד וְתִתֵּן לִי שֵׂכֶל וָדַעַת מֵאִתְּךָ, אֵיךְ לְחַפֵּשׂ וְלִמְצא בָהֶם זְכוּת וּנְקֻדּוֹת טוֹבוֹת תָּמִיד.