ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה ד׳ · קטע ט״ז

וְעָזְרֵנוּ וְזַכֵּנוּ וְתִתֵּן לָנוּ בְּמַתְּנַת חִנָּם וְנִדְבַת חֶסֶד כָּל מַה שֶּׁבִּקַּשְׁנוּ מִלְּפָנֶיךָ וְאִם שָׁגִיתִי בִּלְשׁוֹנִי אַתָּה יְהֹוָה תְּכַפֵּר בַּעֲדִי וּתְזַכֵּנוּ גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה לִטְעֹם מֵעֵין הָעוֹלָם הַבָּא לְהִתְבַּטֵּל אֵלֶיךָ וְלָדַעַת, שֶׁכָּל מְאֹרָעוֹתֵינוּ הַכֹּל לְטוֹבָתֵנוּ, כִּי טוֹב יְהֹוָה לַכֹּל וּתְזַכֵּנוּ לְגַלּוֹת מַלְכוּתְךָ בָּעוֹלָם "לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְהֹוָה הוּא הָאֱל ֹהִים אֵין עוֹד, וְהָיָה יְהֹוָה לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד, יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי, וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, יְהֹוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי":