ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה ד׳ · קטע ד׳

וַאֲנִי בְּרִיָּה קַלָּה וּשְׁפָלָה שֶׁבְּכָל הַנִּבְרָאִים טִפָּה סְרוּחָה, גּוּשׁ עָפָר, אָבָק פּוֹרֵחַ, מָרַדְתִּי נֶגֶד אֵל עוֹלָם יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ לָעַד וְהִנְנִי מַאֲמִין בָּזֶה שֶׁאִם הָיִיתִי מַתְחִיל לְהַרְגִּישׁ חֵלֶק אֶחָד מֵאֲלָפִים וּרְבָבוֹת מֵעֹצֶם מְרִירוּת וּכְאֵב אֶחָד מֵחֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, בְּוַדַּאי ל ֹא הָיָה מָקוֹם שֶׁיּוּכַל לִסְבֹּל אֶת קוֹל זַעֲקָתִי, וְל ֹא הָיִיתִי יָכוֹל לִסְבֹּל אֶת קוֹל זַעֲקָתִי וְעֹצֶם כְּאֵבִי וּמְרִירַת לִבִּי אֲפִלּוּ רֶגַע קַלָּה, וְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ ל ֹא הָיָה יָכוֹל לִסְבֹּל אֶת קוֹל צַעֲקָתִי אוֹי אוֹי אוֹי, אוֹיָה עַל נַפְשִׁי נַעֲוֵיתִי מִשְּׁמֹעַ נִבְהַלְתִּי מֵרְאוֹת, וְהִסְכַּלְתִּי הַרְבֵּה מְאֹד וְעַל-יְדֵי מַעֲשַׂי הָרָעִים וּפְשָׁעַי הַמְרֻבִּים פָּגַמְתִּי בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה וְהַתְּמִימָה, וְקִלְקַלְתִּי וְהָפַכְתִּי צֵרוּפֵי אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשִׁים וְהִכְנַסְתִּי אוֹתָם בִּמְקוֹמוֹת אֲשֶׁר ל ֹא נִתַּן לְהִזָּכֵר וְהַצֵּרוּפִים הָהֵם אֲשֶׁר הָפַכְתִּי דִּבְרֵי אֱלהִים חַיִּים נֶחְקְקוּ עַל עַצְמוֹתַי, וְעַל-יְדֵי-זֶה נָתַתִּי חַס וְשָׁלוֹם, כֹּחַ לְהָעַכּוּ"ם וְנָתַתִּי לָהֶם מֶמְשָׁלָה, וְהֶאֱרַכְתִּי אֶת הַגָּלוּת עַל יְדֵי עֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים וְעַתָּה "מַה יֵּשׁ לִי עוֹד צְדָקָה וְלִזְעֹק עוֹד אֶל הַמֶּלֶךְ"