ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה ד׳ · קטע ז׳

וְאַתָּה יְהֹוָה אֱל ֹהִים אֱמֶת, בּוֹחֵן לִבּוֹת וּכְלָיוֹת, וְאַתָּה יוֹדֵעַ צְפוּן לְבָבֵנוּ וְעֹצֶם תְּשׁוּקָתֵנוּ וּתְשׁוּקַת כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשָׁם לִמְצֹא מָזוֹר וּתְרוּפָה לְמַכָּתָם כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יוֹדֵעַ אֶת נִגְעֵי לְבָבוֹ, כֻּלָּם כְּאֶחָד תְּאֵבִים וּמִשְׁתּוֹקְקִים וּמְצַפִּים וּמְחַכִּים לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיק הָאֱמֶת, לְמַעַן יָשִׁיב אוֹתָם מֵעֲווֹנוֹתֵיהֶם וִיתַקֵּן פִּשְׁעֵיהֶם וְיוֹרֶה לָנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נֵלֵךְ בָּהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה