ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה ד׳ · קטע ח׳

וְעַתָּה יְהֹוָה אֱל ֹהֵינוּ, אַיֵּה חֲסָדֶיךָ הָרִאשׁוֹנִים, אֲשֶׁר מֵעוֹלָם הָיוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר צַדִּיקֵי אֱמֶת רוֹעֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר נָשְׂאוּ אוֹתָם בְּחֵיקָם "כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיּוֹנֵק", עַד אֲשֶׁר הוֹרוּ אוֹתָם דַּרְכֵי יְהֹוָה וְקֵרְבוּ אוֹתָם אֵלֶיךָ וְעַתָּה לָמָּה זָנַחְתָּ אוֹתָנוּ, וְהִכִּיתָ אוֹתָנוּ מַכָּה אֲשֶׁר לא כְּתוּבָה בַּתּוֹרָה זוֹ מִיתַת הַצַּדִּיקִים אֲשֶׁר הִיא קָשָׁה מֵחֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְלָמָּה תִּהְיֶה עֲדַת יְהֹוָה כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רוֹעֶה, וַאֲנַּן יַתְמֵי דְּיַתְמֵי, עוֹלָלִים לא רָאוּ אוֹר, מְלֻכְלָכִים בְּכָל מִינֵי שְׁטוּתִים מְלֵאִים חֵטְא וְעָווֹן וָפֶשַׁע מַה נַּעֲשֶׂה וּמַה נִּפְעָל, וּלְהֵיכָן נֵלֵךְ וּנְשׁוֹטֵט לְבַקֵּשׁ תְּרוּפָה וְתַחְבּוּלָה וְעֵצָה לָצֵאת מִכְּסִילוּת דַּעְתֵּנוּ וְרֹעַ לְבָבֵנוּ וְכִעוּר מַעֲשֵׂינוּ: