ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה ד׳ · קטע ט׳

אָנָּא יְהֹוָה, תֵּן לָנוּ חֲנִינָה וְלא נֹאבֵד בַּקֵּשׁ צֹאן אוֹבְדוֹת, צֹאן נִדָּח וְאֵין מְקַבֵּץ קָרֵב אַתָּה אוֹתָנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים כִּי בֶּאֱמֶת לְפִי דַּעְתִּי, יָדַעְתִּי גַּם יָדַעְתִּי, כִּי בְּוַדַּאי ל ֹא הָיָה רָאוּי לְקָרְבֵנִי לְפִי מַעֲשַׂי הַמְכֹעָרִים וּפְעֻלּוֹתַי הַמְגֻנּוֹת וּמַחְשְׁבוֹתַי הַמְעֻרְבָּבוֹת וְכָל מַעֲשַׂי הָרָעִים שָׁנִיתִי וְשִׁלַּשְׁתִּי עֲלֵיהֶם עַד אֵין מִסְפָּר, וְכַמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים הִבְטַחְתִּיךָ וְקִבַּלְתִּי עָלַי שֶׁלּא אָשׁוּב עוֹד לְאִוַּלְתִּי, וְשֶׁלּא אַכְעִיסְךָ עוֹד לְעוֹלָם וְל ֹא יָכֹלְתִּי לַעֲמֹד בְּהַבְטָחָתִי אֲפִלּוּ זְמַן מֻעָט, וּמִהַרְתִּי לְקַלְקֵל אֶת מַעֲשַׂי כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים עַד אֵין מִסְפָּר וְאֵיךְ יַעֲלֶה עַל דַּעְתִּי לָבוֹא לְפָנֶיךָ, לְבַקֵּשׁ וּלְרַצּוֹת וּלְפַיֵּס אוֹתְךָ