ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה מ״ז · קטע ב׳

וּבְכֵן תַּעַזְרֵנִי וּתְזַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, שֶׁאֶזְכֶּה לִהְיוֹת נִכְלָל בְּמִדָּתוֹ שֶׁל יַעֲקב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁמִּדָּתוֹ אֱמֶת וְאֶזְכֶּה לְדַבֵּר דִּבְרֵי אֱמֶת תָּמִיד, וְלֹא יֵצֵא שׁוּם דְּבַר שֶׁקֶר מִפִּי לְעוֹלָם, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד בֵּין בְּאנֶס בֵּין בְּרָצוֹן וְתִשְׁמְרֵנִי וְתַצִּילֵנִי, שֶׁלֹּא אֶהְיֶה נִכְשָׁל בְּשׁוּם דְּבַר שֶׁקֶר אֲפִלּוּ בְּטָעוּת וְאֶזְכֶּה לְהַרְחִיק עַצְמִי מִדִּבְרֵי שֶׁקֶר בְּתַכְלִית הָרִחוּק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב. "מִדְבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק" וּתְזַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לִהְיוֹת אִישׁ אֱמֶת בְּכָל הָעִנְיָנִים, לְהִתְנַהֵג בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, וּלְדַבֵּר אֱמֶת בִּלְבָבִי וְלֹא אֶטֶּה וְלֹא אָסוּר מִמֶּרְכַּז נְקֻדַּת הָאֱמֶת יָמִין וּשְׂמאל