ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה נ״ד · קטע י״א

הַצִּילֵנִי וְשָׁמְרֵנִי מֵרַע עַיִן הַמֵּבִיא לִידֵי שִׁכְחָה שֶׁהִיא מִיתַת הַלֵּב שְׁבִירַת לֵב כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב. "נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב הָיִיתִי כִּכְלִי אוֹבֵד" עָזְרֵנִי שֶׁלֹּא אֶשְׁכַּח אֶת עוֹלָמִי הַנִּצְחִי וְהַקַּיָּם לָעַד חוּסָה עָלַי כְּרב רַחֲמֶיךָ, כְּרב יְשׁוּעָתֶךָ, כְּרב טוֹבוֹתֶיךָ, כְּרב הַצָּלוֹתֶיךָ יֶהֱמוּ מֵעֶיךָ עָלַי, עַל נִרְדָּף כָּמנִי, עַל חֲסַר דֵּעָה חֲסַר עֵצָה כָּמוֹנִי אַמֵּץ וְחַזֵּק אֶת לְבָבִי בְּיִרְאָתְךָ וַעֲבוֹדָתֶךָ וְזַכֵּנִי שֶׁאָשִׂים אֶל לִבִּי וְאֶזְכּר הֵיטֵב בְּלִבִּי וּבְדַעְתִּי תָמִיד אֶת הַתַּכְלִית הָאַחֲרוֹן וְאֶזְכֶּה לְדַבֵּק מַחֲשַׁבְתִּי וּלְבָבִי תָמִיד בְּעָלְמָא דְאָתֵי כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת גּדֶל הַצַּעַר וְהַבּוּשָׁה שֶׁיִּהְיֶה בְּעָלְמָא דְאָתֵי עַל מִי שֶׁלֹּא קִשֵּׁט עַצְמוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהוּא אֲבֵדָה שֶׁאֵינָה חוֹזֶרֶת לְעוֹלָם, כִּי שָׁם אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן מוֹעִיל כְּלָל כִּי מִי שֶׁלֹּא טָרַח בְּעֶרֶב שַׁבָּת מַה יּאכַל בְּשַׁבָּת "מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת" וְאֵין מוֹעִיל שָׁם שׁוּם רַחֲמָנוּת בָּעוֹלָם זַכֵּנִי עַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ שֶׁאֶזְכֶּה לִזְכּר עַתָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה אֶת הָעוֹלָם הַבָּא תָמִיד וְאַל יַלִּיזוּ מֵעֵינַי וְלֹא אָסוּר מִדַּעְתִּי זִכְרוֹן הָעוֹלָם הַבָּא תָּמִיד בְּאפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת וְאֶזְכֶּה לְתַקֵּן בְּחַיַּי אֶת כָּל אֲשֶׁר שִׁחַתְתִּי בְּשׁוֹגֵג וּבְמֵזִיד בְּאנֶס וּבְרָצוֹן וּתְזַכֵּנוּ שֶׁיָּגֵן עָלֵינוּ זְכוּת וְכחַ הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כּחַ לְהַצִּיל אוֹתָנוּ מִכָּל מִינֵי רַע עַיִן שֶׁבָּעוֹלָם וְהֵם יִלָּחֲמוּ לְפָנֵינוּ, וְיַכְנִיעוּ וִישַׁבְּרוּ וִיבַטְּלוּ אֶת כָּל מִין רַע עַיִן בְּשָׁרְשׁוֹ שֶׁלְּמַעְלָה וְיַמְתִּיקוּ וִיבַטְּלוּ אֶת הָרַע עַיִן שֶׁל הִתְנַשְּׂאוּת, עַל יְדֵי שׁרֶשׁ הַמַּלְכוּת שֶׁהוּא מַלְכוּת מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, "יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב ראִי" וְיַמְשִׁיכוּ עָלֵינוּ אוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ שֶׁיָּבא בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ וּמִכָּל צָרוֹתֵינוּ יוֹשִׁיעֵנוּ וְיִגְאָלֵנוּ.