ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה ס״ה · קטע י׳

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מָלֵא טוֹב וָחֶסֶד, מָלֵא רַחֲמִים רַבִּים, אַתָּה הוֹדַעְתָּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, שֶׁגַּם מִי שֶׁזּוֹכֶה לִבְחִינָה זאת, לִשְׁמעַ הוֹד יפִי הַדִּבּוּר, עַד אֲשֶׁר אֵין הַדִּבּוּר מַנִּיחַ אוֹתוֹ לֵילֵךְ לְהַלָּן יוֹתֵר, גַּם זֶה אֵינוֹ טוֹב, וְאֵין זֶה שְׁלֵמוּת הַתְפִילָּה כִּי צְרִיכִין דַּיְקָא לְהִתְפַּלֵּל כָּל הַבְּרָכוֹת וְהַהוֹדָאוֹת וּלְהַשְׁלִים כָּל סֵדֶר הַתְפִילָּה בִּשְׁלֵמוּת, וְגַם לוֹמַר עוֹד אַחַר כָּךְ הַרְבֵּה תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת, וּמִזְמוֹרֵי תְהִלִּים וְשַׁאֲרֵי תְּפִלּוֹת הַרְבֵּה עַל כֵּן עִקָּר שְׁלֵמוּת הַתְפִילָּה הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לִכְלֹל הַתְפִילָּה בְּאֶחָד, שֶׁהוּא הַתַּכְלִית, שֶׁהוּא כֻלּוֹ טוֹב כֻּלּוֹ אֶחָד וְאַתָּה יְהוָה יָדַעְתָּ שִׁפְלוּתֵנוּ וּפְחִיתוּתֵנוּ, כַמָּה אָנוּ רְחוֹקִים מִכָּל וָכל מִשְּׁנֵי הַבְּחִינוֹת הָאֵלֶּה, כִּי אָנוּ רְחוֹקִים מִתְפִילָּה מְאד מְאד בְּתַכְלִית הָרִחוּק בְּכַמָּה הַרְחָקוֹת בְּלִי שִׁעוּר, וְלִבֵּנוּ אָטוּם מְאד, עַד אֲשֶׁר אֵין אָנוּ זוֹכִים לְהַטּוֹת אָזְנֵינוּ וְלִשְׁמעַ מַה שֶּׁאָנוּ מְדַבְּרִים בְּפִינוּ בִּשְׁעַת הַתְפִילָּה וּבְפִי וּבִשְׂפָתַי אֲנִי מִתְפַּלֵּל, וְלִבִּי רָחוֹק מֵהַדִּבּוּרִים הַקְּדוֹשִׁים וְאֵינִי מִתְגַּבֵּר לְהַשְׁמִיעַ לְאָזְנַי מַה שֶּׁאֲנִי מוֹצִיא בְּפִי וְאִם לִפְעָמִים אַתָּה עוֹזֵר לִי, עַד שֶׁאֲנִי מַתְחִיל לְהַטּוֹת אָזְנַי וְלִשְׁמעַ מֵרָחוֹק אֵיזֶה אוֹת וְדִבּוּר שֶׁל הַתְפִילָּה הַקְּדוֹשָׁה, עֲדַיִן אֲנִי רָחוֹק מֵהַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי, מִתַּכְלִית הָאַחְדוּת, וְעַל כֵּן עַל פִּי רב אֲנִי נִשְׁאָר כָּרוּךְ מְאד אַחַר אֵיזֶה דִּבּוּר שֶׁאֲנִי מַתְחִיל לְשָׁמְעוֹ, וְאֵינִי יָכוֹל לִפְרד מִמֶּנּוּ וְלֵילֵךְ לְהַלָּן לְדַבֵּר יוֹתֵר וְאַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁגַּם זֶה אֵינוֹ שְׁלֵמוּת, כִּי אֲנִי צָרִיךְ לְדַבֵּר הַרְבֵּה, לְהִתְפַּלֵּל כָּל סֵדֶר הַתְפִילָּה, וּלְהוֹסִיף עוֹד תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת הַרְבֵּה, כִּי צְרָכַי הֵמָּה מְרֻבִּים מְאד.