ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה ס״ה · קטע ט׳

אָנָּא הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב הָרוֹצֶה בִּתְפִלַּת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת עצֶם יְקַר יפִי הַדְרַת קְדֻשַּׁת דִּבּוּרֵי הַתְפִילָּה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁאָנוּ זוֹכִים לְהִתְפַּלֵּל וּלְהִתְחַנֵּן לְפָנֶיךָ אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת הוֹד פְּאֵר יִקְרַת קְדֻשַּׁת כָּל אוֹת וָאוֹת מִדִּבּוּרֵי הַתְפִילָּה כִּי מִי יְהַדֵּר מִי יְפָאֵר גּדֶל פְּאֵר הַלִּקּוּטִים וְהַקִּבּוּצִים שֶׁאָנוּ מְלַקְּטִים וּמְקַבְּצִים שׁוֹשַׁנִּים וּפְרָחִים וּצְמָחִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים, מְפאָרִים וּמְהֻדָּרִים, סְגֻלּוֹת יְקָרוֹת וַחֲמוּדוֹת גְּדוֹלוֹת, בַּשָּׂדוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת, עַל יְדֵי כָּל אוֹת וְעַל יְדֵי כָּל דִּבּוּר וְדִּבּוּר וּמִכָּל שֶׁכֵּן עַל יְדֵי כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה שֶׁל הַתְפִילָּה הַקְּדוֹשָׁה וְאִם הָיִינוּ זוֹכִים לְהַטּוֹת אָזְנֵינוּ לִשְׁמעַ מַה שֶּׁאָנוּ מוֹצִיאִים בְּפִינוּ מַרְגָּלִיּוֹת יְקָרוֹת וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וִיקָרוֹת כָּאֵלּוּ, לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל אֶת יְקַר תִּפְאֶרֶת גְּדֻלַּת הוֹד יפִי הַדִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא שֶׁל הַתְפִילָּה הַקְּדוֹשָׁה, אֶת עצֶם יִקְרַת קְדֻשַּׁת כָּל דִּבּוּר וְדִּבּוּר, לֹא הָיִינוּ יְכוֹלִים לְהַשְׁלִים לְדַבֵּר אֲפִלּוּ בְּרָכָה אַחַת, וַאֲפִלּוּ דִּבּוּר אֶחָד, כִּי הָיִינוּ נִקְשָׁרִים וְנִכְרָכִים וּמְהֻדָּקִים בָּאוֹת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַדִּבּוּר, כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר לֵילֵךְ מִן אוֹת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַדִּבּוּר לְגדֶל עצֶם יְקָר יָפְיָהּ וְזִיוָהּ וַהֲדָרָהּ, הֲדָרָא דְּלָא אֶפְשָׁר לְמִפְרַט בְּשִׂפְוָתָא, וּלְגדֶל עצֶם תּקֶף הִתְקַשְּׁרוּת הַדִּבּוּר עִם הַנֶּפֶשׁ, עַד אֲשֶׁר אֵין הַדִּבּוּר מַנִּיחַ אֶת הַנֶּפֶשׁ לֵילֵךְ מֵאִתּוֹ לְהַלָּן יוֹתֵר.