ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה ז׳ · קטע ה׳

מָלֵא רַחֲמִים חָפֵץ לְהֵיטִיב, אֲשֶׁר בִּשְׁבִיל זֶה לְבַד בָּרָאתָ עוֹלָמֶךָ; אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם, וְכָל הָעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת, עַד אֵין שִׁיעוּר וּמִסְפָּר, כְּדֵי לְגַלּוֹת אֱלָהוּתְךָ בָּעוֹלָם, כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה בְּרַחֲמֶיךָ לְהַכִּיר אוֹתְךָ בָּעוֹלָם הַשָּׁפָל הַזֶּה כִּי אַתָּה טוֹב וּמֵטִיב לַכֹּל וְרָצִיתָ לְהֵטִיב מִטּוּבְךָ לָנוּ, וּלְהַרְאוֹת לָנוּ רַחֲמָנוּתֶיךָ וַחֲנִינוּתֶיךָ עַל כֵּן בָּרָאתָ עוֹלָמְךָ בִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב, כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לֵידַע וּלְהַכִּיר אוֹתְךָ, וְלַחֲזוֹת בְּנֹעַם זִיוְךָ, אֲשֶׁר זֹאת [הִיא] הַטּוֹבָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבְּכָל הַטּוֹבוֹת, טוֹבוֹת הָאֲמִתִּיּוֹת וְהַנִּצְחִיּוֹת וְאֵין שׁוּם טוֹבָה אַחֶרֶת בָּעוֹלָם כְּלָל, וְכָל הַטּוֹבוֹת וְכָל הַנִּסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִם אֲבוֹתֵינוּ וְעִמָּנוּ, וַאֲשֶׁר אַתָּה עוֹשֶׂה עַתָּה עִמָּנוּ בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה, כֻּלָּם הֵם רַק בִּשְׁבִיל תַּכְלִית הַטּוֹב הַזֶּה כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לֵידַע מִמְּךָ, אֲשֶׁר זֹאת הִיא הַתַּכְלִית שֶׁל כָּל הַטּוֹבוֹת שֶׁבָּעוֹלָם עַל כֵּן רַחֵם עָלֵינוּ אֲדוֹן כֹּל, וְתִקְבַּע אֱמוּנָתְךָ בְּלִבֵּנוּ לְעוֹלָם וָעֶד, וְשַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבְךָ, וּתְזַכֵּנוּ לַחֲזוֹת בְּנֹעַם זִיוָךְ וְתַעֲזֹר לָנוּ בְּרַחֲמֶיךָ לְהִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ תְפִלּוֹתֵינוּ בְּכָל לֵב וָנֶפֶשׁ, עַד שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ כֹּחַ עַל יְדֵי תְפִלּוֹתֵינוּ לְשַׁנּוֹת הַטֶּבַע, וְלַעֲשׂוֹת נִסִּים וּמוֹפְתִים בָּעוֹלָם, וְתִשְׁמַע תְּפִלּוֹתֵינוּ תָּמִיד: