ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה פ״ט · קטע ב׳

עַל כֵּן בָּאתִי לְפָנֶיךָ מָלֵא רַחֲמִים, אֲדוֹן הַשִּׂמְחָה וְהַחֶדְוָה, שֶׁתְּרַחֵם עָלַי וּתְלַמְּדֵנִי אֵיךְ לְשַׂמֵּחַ נַפְשִׁי בְּכָל עֵת כִּי כְבָר לִמַּדְתָּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עַל יְדֵי צַדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁאֲפִלּוּ אִם הָאָדָם הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא, אֲפִלּוּ אִם עָשָׂה מַה שֶּׁעָשָׂה, וְגַם עַתָּה הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא, אַף עַל פִּי כֵן בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם, הוּא מְחֻיָּב לְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ בְּכָל הַכּחוֹת, לְהַרְחִיק הָעַצְבוּת וּלְשַׂמֵּחַ אֶת נַפְשׁוֹ בְּכָל עֵת, עַל אֲשֶׁר זָכָה עַל כָּל פָּנִים לִהְיוֹת מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל וְגַם צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ וְלִמְצא בְּעַצְמוֹ נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת מִכָּל הַמִּצְוֹת הָרַבּוֹת שֶׁזָּכָה לַעֲשׂוֹת מֵעוֹדוֹ, כִּי כָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ לוֹ מִצְוֹת רַבּוֹת, כִּי אֲפִלּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל מְלֵאִים מִצְוֹת כָּרִמּוֹן, וּבָזֶה רָאוּי לִשְׂמחַ וְלָשׂוּשׂ הַרְבֵּה כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים, וְהַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים.