ליקוטי תפילות · חלק ב׳ · תפילה י׳ · קטע א׳

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם זַכֵּנִי לְיַשֵּׁב דַּעְתִּי הֵיטֵב בָּזֶה הָעוֹלָם בָּזֶה הַגּוּף חִישׁ קַל מְהֵרָה, שֶׁאֶזְכֶּה לְיַשֵּׁב דַּעְתִּי הֵיטֵב הֵיטֵב מָה הַתַּכְלִית וְהַסּוֹף מִכָּל הַתַּאֲוֹת וּמִכָּל עִנְיָנֵי עוֹלָם הַזֶּה, הֵן הַתַּאֲוֹת הַנִּכְנָסוֹת לַגּוּף הֵן הַתַּאֲוֹת שֶׁחוּץ לַגּוּף כְּמוֹ הַכָּבוֹד וְהַהִתְנַשְּׂאוּת וְהַשִּׂנְאָה וְהַקִּנְאָה וְהַקִּנְטוּר וְכַיּוֹצֵא בָּהֵן וְאֶזְכֶּה לְהִסְתַּכֵּל עַל תַּכְלִיתִי הָאֲמִתִּי הֵיטֵב בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת חָזָק בֶּאֱמֶת, וְל א אַטְעֶה אֶת עַצְמִי כְּלָל בָּזֶה הָעוֹלָם, כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ כִּי כָל הִתְרַחֲקוּתֵנוּ מִמְּךָ הִיא מֵחֲמַת שֶׁאֵין אָנוּ מְיַשְּׁבִין עַצְמֵנוּ כְּלָל, כִּי אִם נִזְכֶּה לְיַשֵּׁב דַּעְתֵּנוּ הֵיטֵב בְּעִנְיַן מְרִירוּת חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, אֲשֶׁר הוּא מָלֵא כַּעַס וּמַכְאוֹבוֹת, וְכָל הַתַּאֲוֹת וְהַתַּעֲנוּגִים שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה הֵם לְפִי שָׁעָה קַלָּה כְּצֵל עוֹבֵר, וְכֻלָּם מְערָבִים בִּיגוֹנוֹת הַרְבֵּה וּבְצַעַר וְיִסּוּרִין וְיָגוֹן וַאֲנָחָה כִּפְלֵי כִפְלַיִם יוֹתֵר מֵהָענֶג, וְהֶפְסֵדוֹ מְרֻבֶּה מִשְּׂכָרוֹ גַּם בְּעֵת תַּאֲוֹתָיו, וּמִכָּל שֶׁכֵּן בְּאַחֲרִיתוֹ מִיָּד שֶׁהִיא מָרָה כְלַעֲנָה, רֵאשִׁיתוֹ יָגוֹן וַאֲנָחָה, וְאַחֲרִיתוֹ חֹשֶׁךְ וַחֲלַקְלַקּוֹת וַאֲפֵלָה נִדָּחָה, גַם כָּל יָמָיו כַּעַס וּמַכְאוֹבוֹת הַרְבֵּה וְחָלְיוֹ וָקֶצֶף, וּמְאוּמָה ל א יִשָּׂא בַּעֲמָלוֹ