ליקוטי תפילות · חלק ב׳ · תפילה י״ד · קטע ב׳

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם רִבּוֹנוֹ דְעַלְמָא כּלָּא, אֲנִי יוֹדֵעַ וּמַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁגַּם בִּמְקוֹם שֶׁאֲנִי שָׁם עַתָּה, יֵשׁ דֶּרֶךְ וְעֵצָה יְשָׁרָה בְּדַרְכֵי הַתְּמִימוּת וְהַפְּשִׁיטוּת, בְּאפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לָצֵאת מִמַּה שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לָצֵאת וְלָשׁוּב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם, וְל א אָשׁוּב עוֹד לְכִסְלָה, וְל א אוֹסִיף עוֹד לִרְדּף אַחֲרֵי הַבְּהֵמוֹת שֶׁהֵם הָעֲוֹנוֹת, שֶׁכְּבָר רָדַפְתִּי אַחֲרֵיהֶם הַרְבֵּה אֲבָל בַּעֲווֹנוֹתַי הָרַבִּים נִתְבַּלְבֵּל דַּעְתִּי וְנִטַּמְטֵם לִבִּי, עַד אֲשֶׁר קָשֶׁה לִי מְאד לִמְצא דַרְכֵי הַתְּמִימוּת, וְאֵינִי יוֹדֵעַ עַתָּה שׁוּם דֶּרֶךְ וְעֵצָה שֶׁל תְּמִימוּת, כִּי אִם לִצְעק אֵלֶיךָ תָּמִיד מַה שֶּׁיָּבא לְתוֹךְ פִּי, כִּי מָאן דְּהוּא בְּדוֹחֲקָא לָא אִסְתַּכַּל מִידֵי, אוּלַי אֶזְכֶּה לְפַיֶּסְךָ, וּלְעוֹרֵר רַחֲמִים כָּאֵלֶּה אֶצְלְךָ, שֶׁאֶזְכֶּה גַּם אָנכִי לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבִתְמִימוּת גָּמוּר כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב וְאֶזְכֶּה מֵעַתָּה לָנוּחַ וּלְהַשְׁקִיט, לִתְפּס מַחֲשַׁבְתִּי לִבְלִי לְהַנִּיחָהּ עוֹד לַחְשׁב שׁוּם מַחְשְׁבוֹת חוּץ, הֵן מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל חֲקִירוֹת וְעַקְמִימֻיּוֹת שֶׁבַּלֵּב, הֵן כָּל מִינֵי מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וְהִרְהוּרִים וְתַאֲווֹת רָעוֹת רַק אֶזְכֶּה לְקַדֵּשׁ אֶת מַחֲשַׁבְתִּי תָמִיד בִּקְדֻשָּׁה גְדוֹלָה, וּלְהַטּוֹתָהּ תָּמִיד אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת וְהַתְּמִימוּת, בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת שֶׁל הָעוֹלָם כְּלָל