ליקוטי תפילות · חלק ב׳ · תפילה ט״ז · קטע ו׳

מָלֵא רַחֲמִים חָפֵץ חֶסֶד, אַל תְּדִינֵנִי כְּמִפְעָלַי, וְאַל תַּעֲשֶׂה לִי כַּחֲטָאַי, רַק תְּרַחֵם עָלַי כְּרב רַחֲמֶיךָ כְּרב חֲסָדֶיךָ, וְתִשְׁמר אַתָּה בְּעַצְמְךָ אֶת הַצְּדָקָה שֶׁלִּי שֶׁלֹּא יִינְקוּ מִמֶּנָּה הַחִיצוֹנִים חַס וְשָׁלוֹם, וְלֹא יִהְיֶה לָהֶם כּחַ לִפְגּם הַיִּ'חוּד בְּ'רָכָה קְ'דֻשָּׁה הַנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי הַצְּדָקָה שֶׁלִּי וְלֹא תִּתֵּן לָהֶם כּחַ לְהַגְבִּיר עַל יְדֵי זֶה תַּאֲוַת נִיאוּף חַס וְשָׁלוֹם כִּי כָּל כַּוָּנָתִי בְּהַצְּדָקָה שֶׁאַתָּה מְזַכֵּנִי לִתֵּן בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, הוּא רַק בִּשְׁבִיל מִצְוַת צְדָקָה לְבַד, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנֶיךָ, אֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה לִתֵּן צְדָקָה, וְהִזְהַרְתָּ אוֹתָנוּ עַל זֶה מְאד בְּכַמָּה וְכַמָּה אַזְהָרוֹת, וְכָל כַּוָּנָתִי בִּנְתִינַת הַצְּדָקָה לְתַקֵּן וְלֹא לְקַלְקֵל חַס וְשָׁלוֹם