ליקוטי תפילות · חלק ב׳ · תפילה כ״ז · קטע א׳

"תּוֹדִיעֵנִי ארַח חַיִּים שׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִימוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח, תַּשְׁמִיעֵנִי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, תָּגֵלְנָה עֲצָמוֹת דִּכִּיתָ הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ, וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי" רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אַתָּה יוֹדֵעַ כַּמָּה אֲנִי רָחוֹק מִשִּׂמְחָה אֲמִתִּיִּית בְּגוּף וָנֶפֶשׁ כִּי קִלְקַלְתִּי הַרְבֵּה מְאד בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ וּמִסְפָּר, עַד אֲשֶׁר סָפוּ תַמּוּ הַצֵּרוּפֵי אוֹתִיּוֹת לְכַנּוֹת בָּהֶם עִנְיָנִי וְקִלְקוּלִי וּפְגָמִי וְחִיּוּבִי הֶעָצוּם אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, אֵל חַי וְקַיָּם, מָה אוֹמַר מָה אֲדַבֵּר מָה אֶצְטַדָּק, הֵן עַל כָּל אֵלֶּה קָשֶׁה עָלַי מְאד לְהַמְשִׁיךְ הַשִּׂמְחָה עָלַי וְאִם בְּרַחֲמֶיךָ גָּמַלְתָּ עִמִּי טוֹבוֹת רַבּוֹת לָנֶצַח בְּלִי שִׁעוּר, וְזִכִּיתַנִי לִהְיוֹת מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל, וַעֲזַרְתַּנִי בְּרַחֲמֶיךָ לַעֲשׂוֹת כַּמָּה וְכַמָּה מִצְוֹת וְלַעֲסֹק בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, אֲשֶׁר עַל יְדֵי זֶה יֵשׁ לָנוּ לְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל תִּקְוָה לְאַחֲרִית טוֹב, וְסוֹף כָּל סוֹף תְּתַקְּנֵנוּ בְּוַדַּאי, וְתֵטִיב עִמָּנוּ בְּטוּבְךָ הַנִּצְחִי, וְתַטְעִימֵנוּ מִנּעַם זִיוֶךָ, אֲשֶׁר בָּזֶה יֵשׁ לָנוּ לִשְׂמחַ כָּל יָמֵינוּ לְעוֹלָם אֲפִלּוּ הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים אַךְ עִם כָּל זֶה, קָשֶׁה לִי לִשְׂמחַ בָּזֶה עִם גּוּפִי שֶׁתִּהְיֶה הַשִּׂמְחָה בִּשְׁלֵמוּת בְּגוּף וָנֶפֶשׁ, מֵחֲמַת שֶׁיָּדַעְתִּי בְּעַצְמִי כָּל הַפְּגָמִים וְהַקִּלְקוּלִים שֶׁקִּלְקַלְתִּי וּפָגַמְתִּי כָּל כָּךְ