ליקוטי תפילות · חלק ב׳ · תפילה כ״ט · קטע ב׳

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ, אֱלוֹהַּ כָּל הַבְּרִיּוֹת, מָה אוֹמַר וּמָה אֲדַבֵּר, אַתָּה יוֹדֵעַ מַעֲלַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּקְדֻשָּׁתָהּ הָעוֹלָה עַד אֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית וְאָנכִי הַבָּזוּי וְהַנִּמְאָס אֲשֶׁר הִרְבֵּיתִי לִפְשׁעַ נֶגְדְּךָ, וּפָגַמְתִּי וְקִלְקַלְתִּי הַרְבֵּה מְאד, עַד אֲשֶׁר עַל יְדֵי רִבּוּי עֲווֹנוֹתַי וּפְשָׁעַי הָעֲצוּמִים, וּבִפְרָט עַל יְדֵי כָּל מַה שֶּׁפָּגַמְתִּי בִּפְגַם הַבְּרִית מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה, עַל יְדֵי כָּל זֶה טָרַפְתִּי אֶת דַּעְתִּי וּפָגַמְתִּי אֶת מחִי, וַאֲפִלּוּ מְעַט הָרְשִׁימוּ שֶׁנִּשְׁאֲרָה מִדַּעְתִּי הִיא גַּם כֵּן מְבֻלְבֶּלֶת וַעֲכוּרָה מְאד אַךְ עִם כָּל זֶה גַּם זאת הָרְשִׁימוּ הַמְּעוּטָה שֶׁל אֲמִתַּת דַּעְתִּי, רוֹאָה מֵרָחוֹק וּמֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים מִבֵּין זִכָּרוֹן דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, אֲשֶׁר חוֹנַנְתָּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, עַד אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִין מֵרָחוֹק גּדֶל עצֶם מַעֲלַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ וְכַאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ מִפִּי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים וְרָאִינוּ בְּסִפְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים שֶׁכָּל קְדֻשַּׁת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי תְּלוּיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.