ליקוטי תפילות · חלק ב׳ · תפילה כ״ט · קטע ד׳

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רַחֵם עַל יוֹנָה אִלֶּמֶת כָּמוֹנִי, רַחֵם עַל חֲלוּשׁ דֵּעָה, עַל נִבְזֶה וְנִמְאָס כָּמוֹנִי, אֲשֶׁר אֲנִי מָאוּס בְּעֵינֵי עַצְמִי בְּתַכְלִית הַמִּאוּס וְלֹא עַל חִנָּם מִדֶּרֶךְ הָעֲנָוָה הָאֲמִתִּיִּית, כִּי אִם מֵחֲמַת עֲכִירַת מִאוּס מַעֲשַׂי הָרָעִים וַעֲווֹנוֹתַי הָעֲצוּמִים וּפְגָמַי הַמְּרֻבִּים, אָנָּא אֲדוֹן יָחִיד מַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתַי בְּרַחֲמִים, וְזַכֵּנִי לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְהֵרָה וְאֶזְכֶּה לַעֲבר וּלְדַלֵּג עַל כָּל מִינֵי מְנִיעוֹת, וְלִנְסֹעַ וְלָבא לְשָׁם מְהֵרָה חוּשָׁה בְּשָׁלוֹם בְּלִי פֶגַע, וְלִפְעל שָׁם קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה, בְּאפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לָשׁוּב אֵלֶיךָ וּלְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת, וְלֹא אָשׁוּב עוֹד לְכִסְלָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם זַכֵּנִי בִּזְכוּת כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁגִּלּוּ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם, וּבִזְכוּת כָּל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים שֶׁזָּכוּ לָבא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי מְנִיעוֹת רַבּוֹת וַעֲצוּמוֹת בְּלִי שִׁעוּר כַּאֲשֶׁר אַתָּה יָדַעְתָּ, וּפָעֲלוּ שָׁם מַה שֶּׁפָּעֲלוּ זַכֵּנִי בִּזְכוּתָם וּבִזְכוּת תּוֹרָתָם הַקְּדוֹשָׁה וּבִזְכוּת מַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים שֶׁאֶזְכֶּה גַּם אָנכִי הַשָּׁפָל וְהַבָּזוּי לֵילֵךְ וְלָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חִישׁ קַל מְהֵרָה.