ליקוטי תפילות · חלק ב׳ · תפילה ג׳ · קטע ב׳

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מָלֵא רַחֲמִים, בּוֹרֵא רְפוּאוֹת אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת, אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁכְּבָר נִשְׁתַּקַּע הָעוֹלָם הַרְבֵּה בְּטָעוּת זֶה לַעֲסֹק בִּרְפוּאוֹת, מִיָּמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה, עַד אֲשֶׁר קָשֶׁה לְהוֹצִיאָם מִמְּבוּכָה זאת וּבִפְרָט מֵחֲמַת גּדֶל הַצַּעַר וְהַמַּכְאוֹב שֶׁל כָּל סוֹבְלֵי חֳלָאִים, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, הֵם מוֹסְרִים עַצְמָן לְיַד הָרוֹפְאִים לְבַקֵּשׁ תְּעָלָה וּתְרוּפָה לְמַכּוֹתָם אֲבָל רֻבָּם כְּכֻלָּם תּוֹחַלְתָּם נִכְזָבָה, וְהָרוֹפֵא ל א יִגְהֶה מֵהֶם מָזוֹר, כִּי אִם בְּרַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים, כַּאֲשֶׁר רַחֲמֶיךָ גּוֹבְרִים עֲלֵיהֶם לְהַגְהוֹת מְזוֹרָם וְלַחֲבשׁ חָלְיָם.