ליקוטי תפילות · חלק ב׳ · תפילה ל׳ · קטע ג׳

עַל כֵּן בָּאתִי לְפָנֶיךָ מָלֵא רַחֲמִים, הַחוֹנֵן לְאָדָם דַּעַת, שֶׁתּוֹרֵנִי וּתְלַמְּדֵנִי וְתוֹדִיעֵנִי דַעַת וּתְבוּנָה וְחָכְמָה וְשֵׂכֶל אֲמִתִּי וְעֵצוֹת אֲמִתִּיּוֹת בְּכָל עֵת, בְּאפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת מִמָּקוֹם שֶׁאֲנִי שָׁם עַתָּה, וְלַעֲבר וּלְדַלֵּג עַל כָּל הַמְּנִיעוֹת הַמִּשְׁתַּטְּחִים לְפָנַי וְאֶזְכֶּה לֵידַע וּלְהַאֲמִין בֶּאֱמֶת שֶׁכָּל הַמְּנִיעוֹת הֵם רַק בַּאֲחִיזַת עֵינַיִם וּבְדִמְיוֹן בְּעַלְמָא, וּמִי שֶׁמְּחַזֵּק לִבּוֹ וּמִתְגַּבֵּר כְּנֶגְדָּם בִּתְשׁוּקָה גְדוֹלָה וְרָצוֹן חָזָק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֵם מִתְבַּטְּלִים כְּנֶגְדּוֹ לְגַמְרֵי עַד שֶׁאֶזְכֶּה לְבַטֵּל וּלְשַׁבֵּר כָּל הַמְּנִיעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, הֵן הַמְּנִיעוֹת מֵאֲחֵרִים, הֵן הַמְּנִיעוֹת מִתַּאֲווֹת גּוּפִי הַמְּגֻשָּׁם, הֵן כָּל מִינֵי מְנִיעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, הַמּוֹנְעִין מִדֶּרֶךְ הַקּדֶשׁ, מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, כֻּלָּם אֶזְכֶּה לְשַׁבֵּר וּלְבַטֵּל וּלְסַלֵּק לְגַמְרֵי, עַל יְדֵי שֶׁתִּתֵּן בְּלִבִּי כחַ וּגְבוּרָה לִכְבּשׁ אֶת יִצְרִי וּלְהִתְחַזֵּק בְּלִבִּי בִּגְבוּרָה גְדוֹלָה וּבְהִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל לַעֲמד כְּנֶגְדָּם, וְלִבְלִי לִירָא וְלִפְחֹד מֵהֶם כְּלָל, וְאֶזְכֶּה לְנַצֵּחַ הַמִּלְחָמָה בְּשָׁלוֹם